שדמון (שניידמן) אריה הארי – דוֹריקָם

שם מלא: שדמון (שניידמן) אריה הארי
כינוי בלח"י: דוֹריקָם
תאריך לידה: 4.5.1921
 

הארי נולד בווינה ב־4.5.1921 לאביו, ד"ר שלמה שניידמן, יליד רוסיה, ולאִמו, וַלי־דבורה, לבית פישר, ילידת צ'כוסלובקיה.
אביו היה רופא גניקולוג ידוע ואמו עזרה לו כאחות מעשית במרפאה. להארי היתה אחות –גֶרְדָה.
למד בבית־ספר יסודי ובתיכון הומניסטי. כן למד גרמנית, אנגלית ואיטלקית. ערבית למד מסטודנט לרפואה, יהודי מפתח־תקוה ובתמורה לימד אותו עברית. עברית למד בשיעורי הדת בבית־הספר ובאופן פרטי.
היה חבר בית"ר מגיל 13, בשנים 1936–1938 היה מג"ד בבית"ר וינה.
בליל הבדולח נאסר אביו ונכלא בבית־הסוהר בדרזדן, בו ישב כחצי שנה. בעזרת המטופלות הווינאיות שלו ובעליהן השתחרר ועזב מיד למֶרינבאד שעל־יד פראג, שם חיכתה לו אשתו, וכשקיבלו סרטיפיקטים, בנובמבר 1939 עלו לארץ־ישראל.
הארי ואחותו עלו לארץ־ישראל דרך איטליה בספטמבר 1938, כתלמידים בבית־הספר החקלאי מקוה־ישראל. אחרי מספר חודשים התגייס לפלוגת בית"ר בבאר־טוביה, אחר־כך הקים את פלוגת בית"ר בנס־ציונה והיה מפקדה הראשון. נשלח לקורס סגנים של האצ"ל במשמר־הירדן, נאסר עם חברי הקורס וישב בכלא עכו ומיזרע תחת שם בדוי ארי תַּפְרָן. לאחר הפילוג, הצטרף ללח"י וכששוחרר אירגן תא לח"י בנתניה, שם עסקו באימוני נשק ובהרצאות אידיאולוגיות.
עם זאת הצליח לקבל עבודה בשמו האמיתי במחנות הבריטים, בבית־ליד, בתפקיד מנהלי. בשנת 1942 שימש כמתורגמן במחנה בתל־מונד ל־5,000 שבויים איטלקים, שנשבו על ידי הבריטים באפריקה. מ־1943 עד גמר המלחמה עבד באדמיניסטרציה במחנה הנופש האמריקני בתל־ליטוינסקי. היה פעיל למען לח"י בין אנשי קצונה של בעלות־הברית, שביקרו בארץ, במיוחד בין היהודים שבהם והפגיש חלק מהם עם נתן ילין־מור (גרא), חבר מרכז לח"י. גייס אוהדים בין אנשי הישוב, ריכז תא תעשיינים וסוחרים באזור המרכז. במסגרת עבודותיו המגוונות יצר הארי קשרים עם קהלים שונים למען לח"י והמדינה שבדרך.
התגייס לצה"ל ביוני 1948 ופיקד בפועל על מחנות השבויים 791 בגלילות ו־793 בצריפין.
במילואים שירת עד גיל 55 ושימש קצין קישור עם האו"מ ברמת־הגולן.
אחרי שיחרורו מצה"ל ב־1949, עבד במוסדות כלכליים: איגוד האקספורט א"י, שהפך אגף היצוא של לישכת המסחר; שימש כמנהל מחלקת הפיתוח בבנק דיסקונט; אירגן השקעות של משקיעי חוץ ותערוכות ליצואנים; פעל להקמת מלון וַלִידוֹר בהרצליה, בו אורגנו בין היתר קייטנות קיץ לנוער יהודי מהתפוצות בכל העולם.
נישא ב־1942 לאריקה לבית לוביץ. להם בן ובת.
כתב מחזה, שיצא לאור באנגלית, בארצות־הברית בשם "מורדי־הגטו".