תבורי בליטשטיין צבי – גוריון

שם מלא: תבורי בליטשטיין צבי
כינוי בלח"י: גוריון
תאריך לידה: 1922
תאריך פטירה: 8.6.1992
ארץ ועיר לידה: פולין, זופיובקה
 

צבי, בן שאול ורחל בליטשטיין, נולד בשנת 1922 בזופיובקה, מחוז ווהלין בפולין. הוא למד בחדר ואחר אצל מורים פרטיים. בגיל 16 הצטרף לבית"ר ונעשה מדריך. ב־1939 גויס לאצ"ל בפולין, נשלח לקורס, התבלט, וקיבל דרגת סגן. הוא היה מהמדריכים המצטיינים והתמנה למפקד אחד מסניפי האצ"ל בליטא. עם פרוץ מלחמת העולם, יצא עם כמה מחבריו בדרכם ארצה. לאחר נדודים ותלאות דרך ברית־המועצות, הצליחו להגיע ארצה, בעזרת ניירות מזוייפים. הם נעצרו על־ידי הבריטים והושמו במחנה עתלית. צבי הביע רצונו להתגייס לצבא הפולני ששהה בארץ, ושוחרר. אך מיד לאחר גיוסו ערק והצטרף ללח"י. הוא עבד עם יצחק שמיר, שברח ממחנה המעצר במיזרע, החל לארגן את המחתרת, ובמשך תקופת־מה אף היה שומר ראשו.

ב־2.3.1944 נתפס עת ישן בדירה בבת־ים כשברשותו אקדוח טעון והועמד לדין. צבי היה הראשון בין אסירי המחתרות, שהפך את משפטו לבמת הסברה, הראשון שנאם נאום פוליטי, בו כפר בזכותם של הבריטים לשפוט אותו ואת חבריו, לוחמי המחתרת. בין היתר אמר: "אני מודה בהחזקת אקדוח, אבל אני כופר בכך שהחזקתי אותו בלי רשות חוקית. את הרשות קיבלתי מהשלטון היחידי שאני מכיר בו בארץ־ישראל וזוהי תנועת לוחמי החופש העברית, השואפת להחזיר לעם ישראל את מעמדו הראוי לו בין העמים, בצורת מדינה עברית בארץ הזאת. השלטון הזה, שנמסר לידיכם על מנת לכונן כאן מדינה עברית, הפך בידיכם לשלטון כיבוש אימפריאליסטי. החוקים שלכם הם בלתי חוקיים". דבריו נאמרו בפני אולם גדוש עיתונאים ומצאו הד נרחב בארץ ובעולם. צבי נידון לשבע שנות מאסר, אותן בילה בירושלים ובעכו. בכלא התדרדרה בריאותו.

עם קום המדינה התגייס לצה"ל. הוא הכיר את שרה דייך, שהגיעה מצרפת, ונשא אותה לאִשה ביוני 1949. לאחר שיחרורו, נתקל בקשיים למצוא תעסוקה, ובני הזוג יצאו לצרפת לחפש את מזלם. אחר־כך עברו לארה"ב, שם עסק בארנקי נשים. נולדו להם שתי בנות, רחל וסילביה ובן, מיכאל. כל השנים שאף לחזור ארצה ולהשתקע בערד, אך חלה בסרטן וחלומו נגוז.

צבי נפטר ב־8.6.1992–ז' בסיון תשנ"ב. לפי בקשתו, הוטסה גופתו ארצה ונטמנה בחלקת לח"י בבית־הקברות בחולון.