קוצר (טייטלבאום) אריה – אלעזר

שם מלא: קוצר (טייטלבאום) אריה
כינוי בלח"י: אלעזר
תאריך לידה: 25.12.1912
תאריך פטירה: י"ג בסיוון תשנ"ה - 1.6.1985
ארץ ועיר לידה: רוסיה, פולצאק
שנת הצטרפות ללח"י: 1940
 

אריה יהודה לייב, בן שניאור זלמן ונחמה טייטלבאום, מצאצאי הרמ"א, נולד ב־25.12.1912 בפולוצק שברוסיה.
ב־1932 הדריך כבית"רי צעיר קורסים ללוחמה הגנתית ברבות מערי פולין והיה למפקד "ברית־החייל". בהפגנה בעיר ברנוֹביץ, התנפל עליו בגרזן חבר ה"שומר הצעיר" ופצעו קשה בראשו. כתוצאה מכך היה אריה מאושפז שנה בבית־החולים בווארשה.
ב־8.9.1935 עלה ארצה בגפו והתחיל לעבוד כסבל בנמל חיפה ואחר כך כגפיר בזכרון־יעקב. הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולות תגמול נגד הטרור הערבי וגם בהברחת נשק עבור המחתרת. בנוסף לכך פעל באותה תקופה למען הצלת יהודי פולין וכתב קונטרס למען הצלתם. ב־1937, לאחר שתקע בשופר במוצאי יום הכיפורים ליד הכותל, נידון לשִשה חודשי מאסר ב"קישלה" בירושלים, שם כתב את "רשימות מבית־הסוהר". ב־1938 נבחר כציר לכנס בית"ר בווארשה. חזר לארץ ושימש כמפקד הפלוגה בראש־פינה בעת עלייתו לגרדום של שלמה בן־יוסף. ב־1939 הגשים את חלומו להקמת מכון ז'בוטניסקי והפתיע את זאב ז'בוטינסקי ביום הולדתו ה־60, בהגישו לו את 60 הכרכים של כתביו. פרופ' יוסף קלויזנר ואחרים עזרו במימוש החלום.
ב־1940, עם הפילוג, פנה והלך עם יאיר. ב־1941 נתפס ונכלא בכלא מיזרע. שם כתב את "עמי־שדי המרד בא". לאחר רצח יאיר, הועבר לכלא עכו למשך שנתיים ויותר, שם ישב במאסר בודד ובצינוק. ב־1944 הובל לגלות באריתריאה ואחר לסודן, שם כתב את ספרו "משה". ב־1945 שוחרר בגלל מחלתו ובשל פעילותה והשתדלותה של רעייתו בתיה לבית קנייבסקי לשיחרורו ובעזרתם של פרופ' קלויזנר, הרב הרצוג, ואחרים. עם שובו מאפריקה, המשיך בפעילותו בלח"י עד להכרזת המדינה. נאסר לאחר רצח ברנדוט ושבת שביתת רעב בכלא עכו. באותה עת פעל למען טיהור שמו של הלוחם שמואל, שהוצא להורג בידי לח"י.
ב־1949 ייסד את "הליגה למען יהודי ברית־המועצות". הקים את הסתדרות המורים העצמאית ושימש כחבר בהנהלה המצומצמת. ערך את השבועון הפדגוגי "דפים" וכתב את ספרו "בדם מפציע שחר". ב־1955 הקים וניהל את בית־הספר החקלאי "כפר סילבר", על שמו ובתמיכתו של אבא הילל סילבר. כתב את ספרו "בת־איה".
במיבצע קדש קיבל את כתב הכניעה של בית חנון, בהיותו בחברת המדריך החקלאי חרודי. הקים את "סיעת־תכלת־לבן" עם עו"ד שמואל תמיר. ב־1956 ייסד את הוצאת הספרים "מקדה", דרכה הוציא לאור ספרים רבים, ספרי הגות, מחקרים היסטוריים ורומנים היסטוריים. ב־1969 הקים את בית־הספר התיכון "אריאל" בראשון־לציון.
היה ממייסדי תנועת "התחיה" ויו"ר התנועה בירושלים. היה בועדה המצומצמת של בני־ברית וממקימי לישכת "הדר" של "הבונים החופשים".
נפטר ב־י"ג בסיוון תשנ"ה (1995). השאיר אישה: בתיה , ילדים: ליאורה, אסנת, נחמה וקרן.