מזרחי יחזקאל – יוסף

שם מלא: מזרחי יחזקאל
כינוי בלח"י: יוסף
תאריך לידה: 7 ביולי 1925
תאריך פטירה: 29.7.1989
ארץ ועיר לידה: ישראל, ירושלים
שנת הצטרפות ללח"י: 1946
 

יחזקאל נולד ב־7 ביולי 1925 בעיר העתיקה בירושלים להוריו אברהם ושמחה, ילידי כורדיסטן. המשפחה היתה דתית־לאומית, היו להם שלושה ילדים. לאחר מות אִמו בצעירותה, נישא אביו בשנית ונולדו עוד ארבעה ילדים. האב עבד בבניין.
יחזקאל למד ב"כותב", בחדר של המורי הקפדן, והמשיך ב"תלמוד תורה" של הספרדים. בנוסף ללימודי קודש, למד גם מקצועות כלליים. בן 13 הצטרף לבית"ר. בגיל צעיר יצא לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בהיותו בן 16, התגייס לצבא הבריטי, כדי ללחום בגרמנים, כשהוא מזייף את גילו. בשנים 1941–1946 שירת בחיל־הים הבריטי. בזמן שירותו חלה במחלת לב, דבר שהשפיע עליו בשנים מאוחרות יותר. לאחר שיחרורו ב־1946, התגייס ללח"י, פעל בעיר העתיקה בירושלים ומחוצה לה בכל הנדרש. בביתם התאמנו בנשק, ואביו השגיח עליהם.
בסוף 1947 עסק בהעברת נשק וחומר נפץ לעיר העתיקה, נעצר בגלל הלשנה וישב בלטרון. הועבר לעתלית ושוחרר ביוני .1948 הוא חזר לירושלים והשתתף בפעילות עם יחידות הלח"י. אחר ההתנקשות בברנדוט נעצר, ישב ביפו והצליח לברוח. נעצר שוב, ישב בעכו וג'למה כחמישה חודשים והשתחרר אחרי שביתת רעב בת שבוע ימים. למרות מחלתו, התגייס לצה"ל ב־1949 ושירת שירות מלא בחיל־הים. לאחר שיחרורו עסק בעבודות מזדמנות.
ב־1953 נתפס יחזקאל על־יד מחבוא נשק בעמק המצלבה בירושלים, נאשם ב"השתייכות לקבוצה, שיש לה מגמות חתירה בביטחון הציבור והמדינה", שנודעה כ"קבוצת צריפין". נשפט לחמש שנים, כעבור ארבע שנים שוחרר בשל התערבותו של יהושע כהן ובהמלצתו של דוד בן־גוריון. משנת 1959 עבד יחזקאל בתה"ל כטכנאי, עבודתו היתה כרוכה בנסיעות רבות ושהייה בשטח. על אף מחלתו עבד בחריצות ומסירות וזכה לשבחים רבים. במלחמת ששת הימים הצטרף ליחידה, שטיפלה בנושא המים בסיני וקיבל אות הצטיינות.
כאשר מצב בריאותו הידרדר, פרש מתה"ל אחרי 25 שנות עבודה. המשיך לעבוד בביתו בקליעת רשתות, שהיה תחביבו והפך בעזרת בני משפחתו להיות למקור פרנסה.
בשנת 1958 נשא לאשה את צפורה לבית שרעבי, והם גרו בדרום תל־אביב.
צפורה עבדה כמדריכה בנושאי רווחה בעיריית תל־אביב. לאחר פרישתה, התנדבה, בעידודו של יחזקאל, בשירות "ייעוץ לאזרח" בשכונת התקווה וקיבלה את "פרס המתנדב" מטעם עיריית תל־אביב. יחזקאל, שגדל על־יד הכותל־המערבי ונשם את ההיסטוריה של עמנו מילדותו, נלחם בנאמנות להקמת המדינה. כיבד את הבריות ועזר לזולת, גם בימים קשים התנדב לעזרת הנצרכים.
נפטר ממחלה ב־כ"ו בתמוז תשמ"ט–29.7.1989, הותיר אחריו אשה – צפורה, בת ושני בנים.