לובינצ'יק נפתלי – שאול

שם מלא: לובינצ'יק נפתלי
כינוי בלח"י: שאול
תאריך לידה: 19.11.1913
תאריך נפילה: 20.4.1946
ארץ ועיר לידה: מוסקבה

 

נפתלי נולד ב־י"ט בחשוון תרע"ד 19.11.1913 במוסקבה לאליעזר ולאולגה. בפרוץ מהפיכת 1917, עברה המשפחה לריגה, שם סיים את לימודיו התיכונים ונסע ללמוד היסטוריה וכלכלה בגרמניה. היה פעיל בארגוני סטודנטים ציונים. בעלות היטלר לשלטון (1933), הפסיק את לימודיו ועלה ארצה עם אשתו לנה. למד בלשנות באוניברסיטה העברית בירושלים, אך נאלץ להפסיק את לימודיו ועבד לפרנסתו בחברת 'לויד טריאסטינו' בתל־אביב. נפתלי השתייך לתנועה הרוויזיוניסטית ונחשב לאחד הקיצוניים בה. ב־1939 הצטרף לאצ"ל, ובהוראת המיפקדה הפסיק את עבודתו האזרחית והתמסר לעבודת המחתרת. תחילה עמד בראש מחלקת הכספים. הוא היה איש מרשים בהופעתו ומעורר כבוד, בקיא בשבע שפות, ונועד להביא תועלת רבה למחתרת בתפקידים בכירים ביותר.
עם הפילוג באצ"ל, הצטרף אל אברהם שטרן "יאיר". עד מהרה זכה להערכתו של יאיר ששלח אותו בשליחות מדינית עדינה לביירות, שהיתה תחת השלטון הצרפתי של 'וישי' – להעביר הצעה לברלין ולרומא: לח"י תמשיך מלחמתה בבריטים, תמורת הכרה בזכותם של היהודים למדינה עברית וסיוע בהעברת יהודים מאירופה לארץ־ישראל. אך לבנון נכבשה על־ידי הבריטים, ונפתלי נעצר ב־1941, בטרם השלים את שליחותו, הוחזר ארצה ונכלא במחנה המעצר במיזרע. משם הועבר לכלא עכו והוחזק שלוש שנים במעצר מבודד. אך רוחו לא נשברה: הוא ניצל את הזמן להעמקת ידיעותיו בעברית ובתנ"ך. נמנה עם המשלוח הראשון של 251 העצורים, שהבריטים הגלו לאפריקה ב־19 באוקטובר .1944

הוחזק במחנות המעצר בסמבל ליד אסמרה שבאריתריאה, בקארתאגו בסודן, ושוב באריתריאה. נפתלי סבל ממחלת קיבה, ועוד בהיותו כלוא בעכו אושפז בבית־חולים בחיפה. מחלתו החמירה במעצר והוא אושפז שוב בבית־חולים, שם קיבל טיפול מרופא חסר ניסיון ודרש שיחזירוהו למחנה. כשחש כי סופו קרב, אמר לחבריו: "אם יקרה לי משהו, רצוני שתעלו את עצמותי ארצה." הוא נפטר ב־20 באפריל 1946–י"ט בניסן תש"ו, בבית־החולים הצבאי במי־בר לאחר סבל רב, אחרי חמש שנות מעצר בארץ ובגלות.

עצמותיו הועלו למדינת ישראל ב־1949 ונטמנו בירושלים, יחד עם עצמותיהם של שאול הגלילי ושל אליהו עזרא, שנרצחו ב־17.1.1946 על־ידי שומרים סודאנים באריתריאה. השאיר אשה – לנה לבית וינר.

לחץ כאן לדף הנצחה באתר "יזכור" של משרד הבטחון