זיבנברג תיאודור – בן

שם מלא: זיבנברג תיאודור
כינוי בלח"י: בן
תאריך לידה: 26 בדצמבר 1925
ארץ ועיר לידה: אנטוורפן
שנת הצטרפות ללח"י: 1946
 

תיאו נולד באנטוורפן ב־26 בדצמבר 1925 לאביו, יחיאל מאיר, ולאִמו, מילכה לבית וורמוס. היה הצעיר בין חמישה אחים. אביו, דור שלישי למשפחת יהלומנים ויצרני תכשיטים, היה ציוני נלהב ופעיל בתנועה הרוויזיוניסטית. ירושלים וארץ ישראל עמדו תמיד במרכזו של הבית האמיד והמפואר בו גדל תיאו, בית שהיה מלא באוצרות תרבות, בתמונות, באוסף ספרים ובכתבי־יד יהודים נדירים.
הוא למד בתחכמוני, בית ספר יסודי יהודי. כשהיה בן 14, פלשו הגרמנים לבלגיה. משפחתו הצליחה להימלט ונדדה תחת הפצצות בדרכי צרפת העמוסות פליטים. בני המשפחה הוברחו בליל חורף קשה דרך הרי הפירנאים בגבול צרפת–ספרד. לאחר־מכן הפליגו מפורטוגל לארה"ב באניה שכמעט טבעה. בהגיעם לחוף, נעצרו בשל מדיניות ההגירה הנוקשה של ארה"ב, שהתנכרה לסִבלם של היהודים ולשואה, ושוחררו רק לאחר מסע שתדלנות. תיאו סיים בית־ספר תיכון בניו־יורק ואחר הוסמך כמהנדס חשמל באוניברסיטת דרום קליפורניה.
אחרי המלחמה חזר עם משפחתו לבלגיה, לביתם הריק והשדוד ולאוירה המתנכרת.
ב־1946 הקים תא של לח"י בבלגיה ועסק בפעילות מחתרתית. בין היתר הפיץ חומר הסברה, רכש נשק למחתרת והבריח את אנשי התנועה דרך גבולות באירופה. ב־1947 שב לארה"ב והיה לעורכו של ביטאון לח"י, ה־Political Horizon, וכתב לענייני האו"ם של "מברק", עיתון לח"י לאחר קום המדינה.
בראשית שנות המדינה עלה ארצה, אך תלאות הקליטה אילצוהו לשוב לארה"ב, צעד שנראה אחר־כך בעיניו כאחת השגיאות הגדולות בחייו. הפך איש עסקים עשיר והמשיך לבקר בארץ לעתים תכופות. באחד מביקוריו הכיר את מרים לבית פינקלשטיין, אמנית, ילידת הארץ, נצר לחסידות מודזיץ. בשנת 1963 נישאו והתיישבו בחיפה, אך חלמו לגור בירושלים.
ימים ספורים אחרי שחרור העיר, ביקרו בין הריסות העיר העתיקה ובמהרה החליטו לעבור לגור בה. התיישבו בחדרון קטן, ללא חשמל. בהמשך רכשו מגרש ובנו עליו את ביתם, בן ארבע קומות, מרווח ומודרני. החפירות הארכיאולוגיות שמסביבם והגילויים שבהם, עוררו בלב תיאו רעיונות ותהיות מה מסתתר מתחת ליסודות ביתם הם. בהתמדה ובעקשנות אין קץ, חרף סכנות של התמוטטות הבית, בניגוד לדעת ארכיאולוגים ומהנדסים, במאבקים משפטיים מול שכנים וביורוקרטיה במשך שנים, הצליח להגשים חלום ולבצע חפירות של 4 קומות מתחת לביתו. נחשף עברו היהודי של הבית וכן נתגלו מימצאים יחודיים מתקופת בית ראשון ושני. המקום משמש מוזיאון ציבורי, ובני הזוג הורישו את כל הבניין בן שמונה הקומות למדינה, לתועלת הציבור, בבוא היום.
הבית זכה בשל יחודו לפרסום בינלאומי ניכר.