ארכיון הכד

הכד, הנמצא כיום במוזיאון לח"י

בקיץ 1941 חברי לח"י נרדפו על ידי הבריטים. חלק מתומכיו וחבריו של יאיר היו תחת מעקב,  נעצרו ואף נרצחו. בניגוד גמור לכללי הקונספירציה ותוך סיכון אישי גדול, יאיר נשא עמו מעטפות ובהן מסמכים שהוא ואנשיו אספו ושמרו במשך שנים, עוד מימיו באצ"ל. אך בשלהי הקיץ כבר היה ברור שטבעת המצור הבריטית על חברי המחתרת הולכת ומתהדקת וכי הסיכון שבשמירת המסמכים הללו גדל, מכיוון שהם היו עלולים להביא למעצרם של חברי מחתרת רבים. יאיר סירב להשמיד את המסמכים שברשותו שתיעדו, בין השאר, את ראשיתה של לח"י, אך החליט שלא להחזיק בחומר הארכיוני העלול להביא למעצרם של רעיו למחתרת. הוא ערך וסידר את החומר במעטפות, מסר אותן ליוסף ברושי, שהיה אחראי הסליקים של לח"י וביקש ממנו להטמין אותן במקום בטוח, באומרו כי "יבוא יום ותעודות אלה יהיו היסטוריה". ברושי הכניס את המעטפות החתומות בשעווה לתוך כד חלב גדול והטמין אותו בחצר של אחד הבניינים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, לא רחוק מהכיכר.

אמירה שטרן, בתו של דוד שטרן ואחייניתו של יאיר, שפענחה, רשמה וקטלגה את המסמכים שבכד, מספרת כי אחד מחברי המפקדה אמר לה כי אחרי הפילוג הבינו אנשי לח"י שעליהם לשמר את המסמכים השונים שמעידים על תחילת דרכה של לח"י והחלו לאסוף חומרים.

בכד הוטמנו כ-300 מסמכים ותעודות של האצ"ל ושל לח"י מראשיתה, במקור ובהעתק, המתוארכים לתקופה שבין אפריל 1937 ובין יולי 1941. מרביתם כתובים עברית, ומקצתם – אנגלית, צרפתית או גרמנית. רוב המסמכים נכתבו במכונת כתיבה, אך היו גם מסמכים שנכתבו בכתב יד. ארכיון הכד כלל מכתבים, תזכירים, הודעות מפקדה, מאמרים, כרוזים, שידורים, חוברות הדרכה, פרסומי תעמולה והסברה, חומרים מודיעיניים, רשימות, קודים, ושירים.

בכ"ה בשבט תש"ב נרצח יאיר. לאחר מותו, נמשך המאבק להקמתה של מדינת ישראל וקיומם של המסמכים נשכח. לאחר קום המדינה, החלו חלק מחברי לח"י לאסוף ולתעד את החומרים שנותרו מאותם הימים כגון פרסומים, חוברות וכרזות, על מנת להוציא לאור את כל כתבי לח"י. תוך כדי העבודה, התברר כי החומרים מימיה הראשונים של לח"י, שהיו ברשותו של יאיר, אינם. רק במרץ 1959, במהלך שיחת חולין, נזכר ברושי במסמכים שהוטמנו בכד. הוא יצא לבניין ברחוב דיזנגוף עם מספר חברי לח"י, שביניהם דוד שטרן, אחיו של יאיר. ברושי הצליח לאתר את המקום  שבו טמן את הכד ותוך זמן קצר הכד נחפר והוצא מן האדמה. בעקבות זאת, נזכרו אנשי לח"י שחומרים נוספים מאותם הימים הוטמנו במקומות נוספים ויצאו לחפש אחריהם. שני כדים שהוטמנו, אחד ליד עץ השקמה שבין תיאטרון הבימה והיכל התרבות ואחד בחולות בת ים, לא נמצאו. חומר נוסף הוטמן בקופסת פח המיועדת לפסולת ברחוב שמריהו לוין, אך היא נמצאה ריקה.

ברושי חופר על מנת למצוא את הכד, דוד שטרן עומד ומביט אל הבור

החומר שנמצא בכד הועבר לביתו של דוד שטרן. אמירה שטרן, שהיתה אחראית על ארכיון לח"י עד שנת 2003, העידה:

"אני עדיין זוכרת את ההתרגשות הרבה שחזרה והתעוררה עם כל מעטפה שנפתחה. היה זה ממש אוצר שלא יסולא בפז: מכתבים, תזכירים, מאמרים, כרוזים, הודעות מפקדה, שידורים, חוברות וספרי הדרכה, פרסומים שונים מהתקופה שבין אפריל 1937 ועד יולי 1941. כלומר: מקור שאין לו תחליף בתולדות האצ"ל למן הקמתו באפריל 1937, דרך שלבי התפתחותו והאירועים שהביאו לפרישתם של יאיר ואנשיו בקיץ 1941, ועד לשלבי התארגנותו הראשונים של האצ"ל בישראל, הארגון אותו הקים יאיר, שנקרא לאחר מותו: לח"י – לוחמי חרות ישראל… [היה מדובר ב]ארכיון יוצא דופן, שריד מארכיון אדמיניסטרטיבי של המחתרת. ממש דבר והיפוכו. הכיצד, מחתרת האמונה על כללי הקונספירציה שומרת על מסמכים? אין ספק שהייתה פה גישה מיוחדת של יאיר, שחי במודעות עמוקה לתהליך ההיסטורי ותוך כדי התרחשות האירועים עמד על חשיבותה של התקופה בתולדות ארץ ישראל. הוא דאג לאסוף ולשמור על מסמכים חשובים ועקרוניים בתולדות האצ"ל שהגיעו לידיו בתור מזכיר המפקדה וכממונה על קשרי חוץ, מדיניות והסברה, ואח"כ בתור מקימו ומפקדו של האצ"ל בישראל… [ואף] טיפל באופן אישי בהכנת החומר לגניזה בכד".

בין המסמכים שבארכיון נמצאו הודעה מס' 112 שפרסמה מפקדת האצ"ל בראשות יאיר ב־26 ביוני 1940 ושביטאה את הרעיונות העתידים להבדיל את לח"י מהאצ"ל ובכך סימנה את ראשיתו של הפילוג; פקודה מספר 1, מערב ראש השנה תש"א, שהודיעה על הפילוג ועל ייסוד המחתרת החדשה. מטעמי קונספירציה, שם הגוף המפרסם הובא בראשי תיבות וחילופי אותיות: המ[פקדה] הר[אשית] של הע[אצ"ל] בישראל; וכן נוסחים שונים של "עיקרי התחייה", מסמך שבו הוצגו רעיונותיו המגובשים של יאיר שהיוו את המצע האידיאולוגי של לח"י.

בשנת 2003 הועברו התעודות של ארכיון הכד לטיפולו של ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון ושם הם נמצאים כיום.

פקודה מספר 1
עיקרי התחייה