החרמות כספים מבנק ברקליס בתל אביב

בנק ברקליס ברחוב אלנבי 103, תל אביב

גיוס כספים לפעילות המחתרת היה צורך דחוף ותמידי, שכן רק כך היה אפשר להבטיח את המשך קיומה ופעילותה של המחתרת. השיטה המועדפת לצורך זה הייתה "החרמה" של כספים בבנקים. סניפי בנק שונים ברחבי הארץ זכו לביקורים של לוחמי המחתרת ובכסף שהושג בהם מומנו פעולות ורכישת נשק, שימשיכו לתדלק את המאבק לחרות. חיבה מיוחדת נטו לוחמי לח"י לבנק ברקליס שברחוב אלנבי 103 בתל אביב, שכן הם פקדו אותו ארבע פעמים.

פעולה 1: אנשי לח"י היו בקשר עם אדם שהציג את עצמו כמומחה לפריצת כספות והוחלט להיעזר בכישוריו על מנת לפרוץ את הכספות של בנק ברקליס. הכספות שכנו במרתף והיו עשויות פלדה בעובי 10 ס"מ. לחדר הכספות היו שני מפתחות, אחד בידי המנהל הראשי והשני בידי הקופאי הראשי. לאחר שנערכו תצפיות על המקום, התברר ששומר הערב מגיע למקום על אופניו בשעה קבועה, ניגש לדלת צדדית, דופק דפיקה מוסכמת, קורא לשומר שבפנים וזה פותח לו. ביום הפעולה, הגיעו למקום שלושה חברי לח"י, כמה דקות לפני השעה שבה מגיע שומר הערב. אחד מהם דפק את הדפיקה המוסכמת וקרא לשומר שבפנים. השומר לא חשד בדבר וברגע שפתח את הדלת, התפרצו למקום שלושת הלוחמים. הם חסמו את פיו והורידו אותו למרתף, שם אחד מהם שמר עליו. כשהשומר השני הגיע, הוא צורף כלאחר כבוד לחברו. הלוחמים החלו להכניס פנימה את כל כלי הפריצה המשוכללים של המומחה, אולם אחת השכנות שמה לב שמשהו אינו כשורה ופרצה בצעקות "גנבים!!!". לוחמים מחוליה נוספת נכנסו לדירתה וניסו להרגיע אותה. הם הסבירו לה ולבעלה מי הם, והשאירו בדירתם את אחד הלוחמים, כדי שיימנע מהם להתקשר למשטרה. מומחה הפריצות החל לקדוח, אולם המכשיר היה מתחיל לקדוח ולאחר מספר שניות היה נכבה עם קול נפץ חזק. המומחה מנסה שוב ושוב, אך ההתפוצצויות חוזרות ונשנות והדיהן נשמעים בחוץ. במשך 11 שעות ישבו הלוחמים בבנק, אך המקדחה מצליחה לקדוח רק לעומק של כמה מילימטרים. לבסוף, היה ברור לכולם, למרות דבקותם במטרה, כי הפעם לא יוכלו להשלים את משימתם והם נסוגים במפח נפש. יעקב אהרוני – "יורם", אחד הלוחמים שהשתתף בפעולה, מעיד: "בסביבות 5.00 בבוקר סגרנו את הבנק כמו שפתחנו אותו. הדבר היחידי שלקחנו באותו הלילה, היה מהמזנון, שם הפעלנו את המיחם שלהם, שתינו תה ואכלנו ביסקוויטים. בתמורה השארנו במקום כמה לירות תשלום עבור התה".

פעולה 2: הפעם הוחלט לפעול בצהרי היום. בשעה 11:00 פרצה לבנק חוליה ראשונה – על כל אשנב בנק זינק לוחם ואיים באקדח על הפקיד שישב מאחוריו. מייד לאחר מכן, פרצה פנימה חוליה נוספת, שאנשיה עוברים בקפיצה את המחיצה וגורפים מהשולחנות, המדפים והמגרות את הכסף. אנשי האבטחה שבחוץ כלל לא שמים לב למה שמתרחש בתוך הבנק, והלוחמים מסתלקים מהמקום במהירות כשבאמתחתם 14,000 לא"י לקופתה של מלחמת השחרור.

שוטרים בריטים לפני בנק ברקליס ברחוב אלנבי 103. התמונה באדיבות מכון ז'בוטינסקי בישראל

פעולה 3: ב-26 בספטמבר 1947 הגיעו שוב אנשי לח"י אל הבנק. המחתרת קיבלה ידיעה שכאשר מצטבר בבנק סכום גבוה מזה שמותר להחזיק בסניף, היתרה מועברת לסניף הראשי בירושלים במכונית משטרה משוריינת. באחד הימים נודע להם מתי תתבצע העברה שכזו. הוחלט לתקוף ברגע שבו יצאו השוטרים מהבנק עם שקי הכסף, כלומר שהפעולה תתבצע על מדרכתו של רחוב אלנבי. שלושה שוטרים יצאו מהבנק ושוטר רביעי נשאר ברכב, שמקלע ברן מציץ מצריחו המשוריין. כאשר יצאו השוטרים מהבנק עם שני שקי כסף, התקיפו אותם לוחמי המחתרת וירו בהם ובנהג. יעקב גרנק – "דב הבלונדיני", שהיה מפקד הפעולה, זינק על הצריח ושלף משם את הברן. אולם לפתע הגיח מרחוב אחד עם משוריין בריטי נוסף. הלוחמים שנשאו את השק הכבד יותר כבר הספיקו להגיע לרכב המילוט ואחד מהם, פלט מוכנית לנהג "סע" וזה דהר משם. הם הניחו שאולי הפסידו את השק בקטן, אך לבטח השיגו את השק הגדול. הלוחמים שלא עלו על הרכב הטמינו את השק הקטן באחת החצרות והסתלקו משם במהירות. בינתיים המשוריין השני פתח באש. גרנק תפס עמדה עם הברן החדש שלו וחיפה על נסיגת הלוחמים. לאחר מכן הוא נסוג בעצמו יחד עם שללו הלא צפוי – הברן. למרבה הצער, בסריקות שעשו הבריטים באיזור נמצא השק הקטן, שהכיל שטרות גדולים של 5 ו-10 לא"י, בסכום כולל של 150,000 לא"י. השק הגדול יותר הכיל דווקא סכום נמוך יותר של 45,000 לא"י.

במהלך הפעולה, נורה אהרוני ונפצע בכתפו. הוא מעיד: "נגשתי לתחנה של העזרה הראשונה ולתדהמתי לא מצאתי שם אף אחד, הטקסי [שהיה רכב המילוט] איננו. מסתבר שדקה או שתיים לפני שהתחילו היריות, עברה שם חוליה של קצין בריטי עם שוטר יהודי שהיו בפיטרול והחבר'ה מהאבטחה שלנו ירו בהם, הרגו את האנגלי ופצעו את היהודי. היהודי ראה טקסי, ניגש לטקסי ואמר לו: 'קח אותי לבית החולים'. הנהג חשב שזה אחד מהחבר'ה, ולקח אותו מיד לבית החולים… נסוגותי ברגל, מזלי היה שהייתי לבוש בחליפה… והכריות של המעיל ספגו לי את הדם, הגעתי עד לרחוב קינג ג'ורג' ולמזלי פגשתי שם טקסי שלנו (זו כבר הפעם השניה) והוא הביא אותי לתחנה שלנו ברחוב רמב"ם… יומיים אחרי זה היתה החתונה שלי, התחתנתי עם כדור בכתף שנכנס ויצא".

 

יעקב ("יורם") ורינה ("שרה") אהרוני

פעולה 4: הפעולה המוצלחת ביותר בוצעה בסניף ב־27 באפריל 1948. היא החלה בשעה 8:00, חצי שעה לפני פתיחת הבנק. הלוחמים חדרו פנימה בעורמה ובשקט, רק שהפעם, במקום להביא עימם פורץ כספות, הם טרחו והביאו את המנהל הראשי ואת הקופאי הראשי עם מפתחותיהם, ואילצו אותם, תחת איומים, לפתוח את הכספות. חלק מהלוחמים אספו את הכסף מהכספות הפתוחות בעוד שלוחמים נוספים מחכים בחוץ לאות ולאחר שקיבלו אותו, עצרו את התנועה באלנבי. יעקב בנאי, שהשתתף בפעולה, מספר בספרו "חיילים אלמונים": "נעצרו אוטובוסים ומוניות, נעצרו אנשים משני הצדדים וכל השטח פונה. אל הבנק קרבה מכונית אחת וסביב לה עשרות לוחמים מזויינים. החוליה שבפנים יוצאת ומביאה את השלל הרב ביותר: מאתיים אלף לא"י. שבועיים לאחר מכן הוכר על הקמת מדינת ישראל" (עמ' 610).

נתן ילין־מור – "גרא", כתב על פעולה זו בספרו "לוחמי חרות ישראל": "פעולה זו נעשתה בסמוך להכרזה על הקמת מדינת ישראל. לא כל הכסף הוצא עד פירוק לח"י. היתרה חולקה בין משפחות החללים הנזקקות על ידי ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך זה. היה זה אך מן הצדק שכסף בריטי יקל על מצוקת המשפחות. אף אילו היה הסכום גדול פי כמה, לא היה בו די לפצות על הסבל והצער שנגרם להורים זקנים בשכולם, לנשים שנתאלמנו ולילדים שנתייתמו במלחמת החרות" (עמ' 447).