בצער רב אנו מודיעים על מותה של חברת לח"י, מרים בן יוסף – "נילי"

הלווייתה תתקיים היום, 15 בספטמבר 2019 – ט"ו באלול תשע"ט,  בבית העלמין בעפולה, בשעה 17:00. יושבים שבעה בבית משפחת אסקרי ברחוב כלנית 9 עפולה.

מרים נולדה ב-3 באוקטובר 1921 בשופרון שבהונגריה להוריה רבקה ומשה, שהיו בעלי חנות טקסטיל ומבוססים כלכלית. המשפחה, לה שתי בנות ושני בנים, היתה ציונית, לאומית ודתית. מרים למדה בבית ספר יסודי יהודי ובבית ספר תיכון ממלכתי לבנות.

בגיל צעיר גייס אותה אחיה, מתתיהו, לבית"ר, שהיתה תנועה בלתי חוקית בהונגריה. כעבור זמן מה הצטרף גם אחיה הצעיר, ישראל.

בהיותה בת 15, הכירה את דב ובהשפעתה הצטרף גם הוא לבית"ר. בהיותה בת 17.5 הם נישאו והחליטו לעלות לארץ בעלייה בלתי לגאלית, שאורגנה על ידי בית"ר. ב- 1.7.1939 נסעו לבודפשט, שם עלו על אוניה שעל סיפונה היו 600 איש. לאחר המתנה של חמישה שבועות ב"סולינה", עברו לאוניית המשא "נעמי יוליה". הצטרפה אליהם קבוצה נוספת ויחד מנו 1,200 איש. בהגיעם למיצרי הבוספורוס נודע להם שפרצה מלחמת העולם השניה. הקברניט סירב להמשיך בהפלגה, אך העולים אילצו אותו להמשיך. בערב יום הכיפורים, 28 בספטמבר 1939, כאשר הגיעו לנמל חיפה, לא הורשו לעגון בנמל. רק לאחר שביתת רעב הורדו הנשים והילדים ונשלחו לבית העולים בבת גלים בעוד שהגברים נשלחו לסרפנד. נציגי בית"ר שהגיעו לקבל את פניהם דאגו למרים ושלחו אותה לפלוגת בית"ר בעקרון, שם חלתה בטיפוס, אושפזה בבית החולים ולא הורשתה לחזור לפלוגה בשל מצבה הגופני הירוד.

מרים ודב עברו לגור בתל אביב. לפרנסתם, מכרה מרים עוגות ברחוב ובעלה ניגן כפסנתרן בבית קפה. לאחר הולדת בתם, נעמי, ב- 1940, הצטרפה מרים כמתופפת לתזמורת ריקודים. ב- 1945, לאחר הולדת בנה גבי, הגיע לביתם איש לח"י, שנודע לו על רצונם להצטרף למחתרת. מרים, בהיותה אם צעירה לילדה קטנה ולתינוק רך, הבינה את הסכנה הנשקפת לה ולמשפחתה, אך שוכנעה והצטרפה עם בעלה ללח"י. המשפחה עברה לגור בבית בודד, שנבנה בחיפזון ברמת גן, ליד בית המטבחיים, קרוב למפעל עלית. לצד הבית היה קיר כפול עם כניסה למעבר צר, ששימש כמקום מסתור לאנשי לח"י מבוקשים, כגון ישראל אלדד ונתן ילין מור. מאז ניתק הזוג את עצמו מחייו הפרטיים ומחבריו שמחוץ למחתרת. בבית התקיימו גם קורסים של חברי לח"י.

בספטמבר 1947 נקראה מרים להונגריה, לאביה החולה. בשהותם שם, עזר בעלה בהברחת יהודים לאוסטריה לעליה לישראל. הם שבו ארצה במרץ 1949. לאחר שברחו מהונגריה לאוסטריה, הצטרפו למחנה פליטים של הג'וינט ומוונציה עלו לישראל באוניה "קמפידוליו". בשובם לארץ גרה מרים בפרדס חנה, חדרה, נתניה ומגדל העמק, שם נולדו לה ולדב קרני וגיורא. אחרי מות בעלה ב- 1973, מרים למדה ספרנות וניהלה ספריה בבית ספר תיכון במגדל העמק. היא יצאה לגימלאות בגיל 62 וחזרה לכתוב. ב- 1989 היא עברה לחיפה והתנדבה בארגון יע"ל. מארבעת ילדיה יש לה אחד עשר נכדים ושלושה נינים.