סיפור חייה של חנה ערמוני – “שרה”, שהצטרפה ללח”י, מתוך הכרה, שללא גירוש הבריטים לא נגיע לעצמאות ולמדינה. בתחילה עסקה בהפצת חומר הסברה, הדבקת כרוזים, תצפיות על יעדי אויב והעברת ציוד ומזון. כאשר נתגלתה זהותה נאלצה לרדת למחתרת, אך המשיכה לפעול ולעשות. בפברואר 1946 נישאה לחבר לח”י, חיים אפלבוים – “אלימלך”. שניהם השתתפו בפעולת בתי המלאכה. אלימלך, היה בין השבויים בעוד שחנה הצליחה לחמוק ולא להיתפס.

משהתגלה שהיא בהריון, הועברה לתל אביב, להתגורר בבית חמיה וחמותה. הדריכה גַייָסים באידיאולוגיית לח”י, הדפיסה במכונת כתיבה מכתבים של התנועה לחו”ל ואת כתב היד בפרשיית קרב בתי המלאכה, שכתב אלימלך בכלא עכו והגניב אליה. סיפורו יצא לאור במחתרת בשם: “ולא חזרנו לבסיס”. אלימלך נפל בפריצה מכלא עכו בטרם יראה את סִפרו ואת בִתו אוריאלה, שנולדה ששה שבועות קודם לכן.

לאחר הולדת בִתה, המשיכה חנה לפעול במסגרת לח”י ובספטמבר 1948 נישאה למשה ערמוני – “נדב”, גם הוא מאסירי קרב בתי־המלאכה ובעל ותק בבריחות מבתי כלא ונולדו להם שתי בנות מרים (ימי) ורותי.