“… ביקשתי להכתיר את זכרונותי בשם “נקמת האסיר”. למעשה, לא היתה שום נקמה. לא מצדי ולא מצד המיליונים הרבים שנפלו קורבן למכונת השיעבוד הסובייטית. מה יכול היה לעשות אסיר בודד מול המפלצת אדירת הכוח, האכזרית והמתעללת? בסופו של דבר לא לחמנו בה אלא עבדנו למענה ושירתנו אותה…

היא היתה בעיני תמיד באת-כוח של השלטון ה”קומוניסטי”, ששנאתיו מעומק נפשי, בשל חוסר האנושיות שלו, בשל אכזריותו ובשל צביעותו…”

ד.ו.