ירושלים, כ”ז בטבת תש”י
שלום עליך, אהובתי,
הפעם אני כותב בבית-קפה. זה אגב חיפוש אחר פינה חמה. הגענו לכאן בערך בשעה עשר וחצי. בסביבת ראשון–לציון פגש אותנו גשם וליווה אותנו עד בואנו לירושלים ועדיין לא פסק. רוב הדרך נהגתי אני. זוהי מכונה, שהמוט להחלפת המהלכים נמצא ליד ההגה וזו הפעם הראשונה שניסיתי לנהוג במכונית מסוג זה. אין הדבר קשה יותר. להיפך. בגלל הגשם נסעתי לאט. את התוצאות של נסיעה מהירה אפשר לראות בדרך. מכונית גדולה של “תנובה” התגלגלה מן הכביש ונתרסקה. למזלו של הנהג היא נתגלגלה לצד הגבוה יותר ולא לתהום.
כאן קר מאד. ייתכן שעוד ירד שלג. גם במלון קר ואי-אפשר לשבת בחדר. ברחתי, אפוא, לבית-קפה, כדי להתחמם קצת.
במלון נפגשתי עם המשפחה, שעמדתי לשכור את ביתם שבשכונת בית-הכרם. הם השכירו כבר את ביתם למישהו מן הקריה ובעצמם עברו לגור במלון, עד שיגמרו את בניין דירתם. – מחר אתקשר שוב עם קצין המחוז ואזכיר לו את ענייני.
עדיין אינני יודע מתי אצא מפה. קרוב לוודאי, שאחזור ביום רביעי לפני הצהרים. כמובן – במקרה שלא אצטנן ולא אקלקל את הקיבה… אני משתדל להישמר מפני שתי הסכנות גם יחד.
אני מקווה, כי לכשאחזור כבר תהיה דורית בריאה. הרי תמיד בהעדרי היא ילדה טובה ולך יש יותר זמן בשבילה וגם יותר סבלנות. בסך הכל: טוב לכן בלעדי, אלא שאין לך מי יחמם לך את רגליך הקרות בלילה…אין דבר: עוד מעט אני חוזר.
אמרי שלום לדורית. והמשיכי ללמד אותה לשיר “עוגה, עוגה…” אני רוצה פעם לראות מה היא למדה מפיך… ונשיקות ל”קליפוץ” ונשיקות גם לך
תמיד שלך נתן