טו כסלו תשט
אהובתי,
אמש קראתי את כל מכתביך. אני מודה לך מאד על הידיעות המפורטות על בתי (שהיא גם בתך…) למרות הכל יש לי תקווה, שאראנה בקרוב. גם היום אמר לי חוטר-ישי שהענין מתקדם ואני סבור, שהפעם זה יתאמת. הוא הציע לי מקודם, שהוא יקח בשבילך חדר מרוהט בעכו ואוכל להפגש איתך מידי פעם. אמרתי לו שאין הסידור נראה בעיני, אך יש לשאול את דעתך, בהתייעצות עם רופא. נדמה לי שהוא ויתר על הצעה זו.
אשר לסיכויים: אני רואה אותם ברגע זה לטובים למדי, באם ננקוט תכסיס מתאים להבא. יש תקוה, שלפחות 2 מן השופטים (הנשיא וזה בעל שערות השיבה) יהיו בעד פסק-דין של זיכוי. כל אחד מטעמים שלו, כמובן. ודאי שאין לראות את הסיכויים כבטוחים ב-100%. אל תהיה זו אכזבה בשבילך, אם יהיה להפך.
שמיעת העדויות תסתיים מחר. בשבוע הבא כנראה יסכם התובע. ואח”כ יבוא דברי-סיכום שלנו. סבורני, שהדיונים יסתיים בעוד 10 ימים בערך ואז יהא צורך לחכות לפסק-הדין.
את החבילה עדיין לא קיבלתי, כי במקום זליגמן בא קריצ’מן והוא שכח אותה. יביא אותה בראשית השבוע הבא. על-ידי מזל קיבלתי את הלוח, ואני מודה לך מאוד. עתה לא נחוץ לי דבר.
שמחתי על מכתבו של משה. כאשר תהיה לי שעה פנויה – אשיב לו ואעביר אליך. ואם אבוא הביתה, אכתוב משם.
אליהו מתפעל מאוד מן הבת שלנו. מסרי שלום לרות ממנו, וכמובן גם בשמי. נהניתי מן הספור על הרפתקאת-השוד שלה. כנראה ידעו השודדים, שבעלה הוא חברם למקצוע.
דרשי-נא בשלום נחמה ומשפחתה. אני בטוח, שאראה אותה לכשאבוא, ואת כל משפחתה. שלום לשכנים ולכל המכרים.
קריצ’מן מסר לי, שארלאבסקי מוכן לתת ערבות בשבילי בכל סכום שיידרש. זה יפה מאד מצידו.
אגב: את דבר בואי – אם אבוא – יש לשמור בסוד, לבל יוודע לעיתונאים. כך הבטחתי.
ואני כבר אכול געגועים לראות את הבת ואותך. אני מחבק ומנשק את שתיכן.
שלכן תמיד
נתן
מתי דורש מאוד בשלומך. גם הוא עדיין לא קיבל את החבילה.