יום א', י' כסלו תש"ט (בבוקר).
אהובי,
הגעתי הביתה מהבוקר עייפה ורצוצה אבל במצב רוח טוב. במשך כל זמן ישיבתי באולם בית-הדין לא היתה לי כלל וכלל הרגשה שבמשפטך אני יושבת ושגורלך – לתקופה מסויימת – עומד להחרץ שם. חבל מאד שביום כל-כך משעמם באתי.
הביתה הגעתי בסדר גמור בשעה עשר בלילה. האחות סיפרה לי שהקטנטונת "התגעגעה לאמה ושאלה כל הזמן מתי כבר תבוא, ואם תביא את אבא איתה?" חוץ מזה הכל היה בסדר.
דורית מתפתחת יפה מאוד. השבוע היא הוסיפה במשקל חצי קילו (נחמה, אמנם, אומרת שלא אספר זאת לאף אחד מחשש עין רעה, אבל לך ולמתי מותר לספר. הרי אתם ידידים). בדרך כלל היא שקטה ובוכה רק כשהיא רעבה. אז היא מרימה קול צעקה עד לב השמים, היא דורשת את שלה וכשמקבלת היא מיד נרדמת.
אני יודעת ששניכם תצחקו ממני בקראכם את תאורי על הבת, אבל הרי זוהי האמת. אילו מתי היה קצת יותר צעיר הייתי מיעצת לו לחכות לה, באמת כדאי. טובה ממנה לא ימצא.
דרך אגב, מרוב התרגשות שכחתי לשאול את מתי מה דעתו על דורית (לפי התמונה, כמובן, ולא לפי תאורי).
"ארמונכם" לא עשה רושם כביר עלי. זוהי חוצפה להחזיקכם באורווה כזו ללא סדינים ועל מנות רעב. אני מעבירה לכם קצת "תגבורת" מזון.
קראתי בעיתון שבזמן שדיברת על תנאי מעצרכם התרגשת. אני מבינה להתרגשותך אבל ברצוני להזכיר לך שאחד הדברים הבולטים ביותר המבדילים בינך ויתר האנשים הוא השקט ושיווי המשקל שלך. שמור על זה גם עכשו.
שמעתי שעשית רושם כביר על עתונאי-החוץ, הם ממש התאהבו בך (טוב שרובם גברים ולא נשים, אחרת גורלי בסכנה…)
אליהו, סלמן וברון הועברו מבית-שאן למבצר עכו.
בן דודו של מתי ביקר אצלי. הוא סיפר לי שבני משפחתו מתכוננים לבקר אצלו ביום שני. חבל שלא אוכל לנסוע גם אני, אבל החלטתי להתראות אתכם בבית, אתם מוזמנים שניכם, בואו מהר.
מה עם ההצטננות? אני מצטערת שבאיחור רב כל-כך אני מעבירה לכם את הכדורים, אבל לא היתה לי הזדמנות קודם. השגיחו, כי ישנה אפידמיה של שפעת.
מסור ד"ש לבבית למתי ולך הרבה הרבה נשיקות מהבת
מפרידה
החבילה מכילה:
- 20 כדורי Conmel
- כדורי "אספרו"
- כדורי "אספירין"
- סיגריות (20 קופסאות)
- גפרורים
- סוכריות
- עוגה (נחמה אפתה)
- 5 קופסאות סרדינים
- 5 קופסאות בשר (מאלה שנשלחו ע"י משה)
- 2 סדינים
- פיז'מה חמה
- עניבה