יום ד, ו’ בכסלו תש”ט (700 בבוקר)
אהובתי,
ביקורך הוסיף לי עידוד ונופך-חיים. אף כי אני עסוק בימים אלה, אני מרגיש בחסרונך לא-מעט.
אתמול היה יום מעניין. היתה לי הזדמנות להציג את השרירות של המשטר בכל מערומיו. התרגשתי מאד בדברי וראיתי, שדברי השאירו על בית-הדין רושם עמוק. ודאי תקראי על כך בעיתון. אך נוכחתי לדעת, שהעיתונים אינם מוסרים את הכל.
התביעה נכשלה עד כה. הם עלובים מאד. מלבד עדויות טכניות, לא הצליחו להביא שום עדות או מסמך בעל-משקל. היום כנראה יסיימו עדי-התביעה וכנראה מחר נתחיל אנחנו. חוששני שהמשפט יארך עוד כשבועיים. אין אנו מעוניינים בקיצורו. להפך. פירסומת כזאת לא היינו משיגים, גם אילו היינו מוציאים על כך אלפים רבים של לירות.
היום נחדש את הדרישה, שישחררו אותנו בהבטחה של הן-צדק. יתכן שהיום נשיג זאת. במקרה זה – אולי נתראה בשבת אבל אל תהא זו הפתעה בשבילך אם לא אבוא. אני בטוח, שבעוד זמן קצר נהיה יחד.
חוטר-ישי הרגיש, שהוא נוהג בצורה בלתי-הגונה. כדי להוכיח את הגינותו הוא הודיענו, שיש בידו חבילה של פתקים פרטיים ממני אליך (בתקופת החודשים הראשונים של ההריון). הוא רוצה להשתמש בהם לאכספרטיזה של כתב-יד, כדי לקבוע ששמי היה גרא ושגם הייתי חותם באות “ג”. הוא היה רוצה לוותר על כך, אם אודה בעצמי. כיוון שאני בטוח, שגם זה לא יעלה ביותר את סכוייו, הסכמתי לסידור הזה והוא החזיר לי את הפתקים. הם שמורים אתי.
אני בטוח, שאת מספרת הכל לבתנו החכמה. אל תשכחי למסור לה גם נשיקות ממני. אני מקווה שבקרוב אוכל לראותה במו עיני ולנשקה במו פי.
אם אפשר, אני מבקשך לשלוח לי טבליות “CONMEL” (הרופא ודאי ישיג אותן בשבילך) וכן “אספרו”. שנינו כבר מצוננים.
אמרי שלום לנחמה ולמשפחתה , לבעלי הבית ולכל הידידים הטובים.
ולך הרבה-הרבה נשיקות. אני אוהבך תמיד והנני שלך.
נתן
מתי דורש בשלומך. אני מתחיל לחשוש, שהוא אוהב אותך לא פחות ממני.