תל-אביב, כ”ט חשון תש”ט
אהובי,
מאז הלידה כתבתי כבר מספר מכתבים אליך. ייתכן מאוד שתקבל את כולם יחד. הפעם אני כבר כותבת ע”י שולחן כתיבה, ולא במיטה כפי שכתבתי את הקודמים, אבל עדיין בבית-החולים. בעוד שעות מספר אחזור הביתה. חבל שלא תחכה לי שם ולא אתה תקבל את פני. אבל מה לעשות? בלידה השניה נקווה שכבר לא יקרו כל “הנסים” האלו וגם אצלנו יעבור כמו אצל אנשים “נורמליים”.
אני מרגישה טוב מאוד. גם לאחר שאחזור הביתה אצטרך עוד “להתפנק” במשך שבועות מספר וטוב שתהיה לי המטפלת ותוריד מעלי את עבודת הטיפול בבת ובבית. שמעתי שהמטפלת שלי היא אדם אחראי מאוד ויש לה ניסיון של שנים בעבודה זו. נקווה שהצלחתי בה ולא אצטרך להחליפה באחרת.
לדורית ישנה הצלחה יוצאת מהכלל גם אצל האחיות וגם אצל המכרים. הרופא אומר שגם צורת הגולגולת שלה היא טובה מאד וגם אזניה יפות.
האחות מחדר הילדים טוענת שהיא רעבתנית ולו היו שואלים את פיה היתה קוראת לה בשם “יהושע פרוע” כי היא מסובבת את ידיה ורגליה לכל צד ושוכבת תמיד ערומה, כי היא מורידה מעצמה את החיתולים. (נדמה לי שבזה היא דומה לי).
אסתר הקטנה אומרת שהיא ניצחה, כי נחמה רצתה בבן ורק היא רצתה שזו תהיה תינוקת, אבל חבל שהיא דומה לדוד ולא לפרידה. מה דעתך על זה? נדמה לי שגם בזה היא צודקת.
הנה אתה רואה שאני כבר דומה לכל ההורים וטפשה כמוהם וכותבת את ה”חכמות” של דורית.
כמו כרגיל בזמן האחרון, שמשתי “סנסציה” גם בביה”ח. כשנודע כאן מי אני (וזה היה יומיים שלושה אחרי בואי) רבתה ההתענינות בי ואם קודם התייחסו אלי כמו אל כל אחת אחרת, אז מאותו יום רבתה הדאגה לנוחיות שלי ולשלומי מצד כל הפרסונל. אני מפחדת שהצנזור יקרא את זה, כי הממשלה יכולה להחליט, חלילה, שאסותא הוא בי”ח בלתי לגלי והיא תצטרך לרדת למחתרת. ואין בדעתי לספק קונקורנציה ללח”י…
כפי שראית בעיתונים ברכו אותנו רבים, קיבלנו מתנות ופרחים לרב.
ביקשתי לסדר חבילה עם קצת משקה בשבילכם. כ”כ בהזדמנות הראשונה אשלח חבילה לעכו ולשייך מוניס. אל תשכחו להרים כוס גם לשלומי…
בשבוע האחרון לא קיבלתי מכתבים ממך (חוץ מהמברק). אני כבר מתגעגעת לכתב ידך ורוצה לשמוע על שלומך ועל הנעשה אצלך (לא רק את זה שכותבים בעיתונים) ומחכה בקוצר רוח להופעתך במשפט. אולי בכל זאת עוד אוכל לבוא לאחת הישיבות של בית-הדין (באם זה יידחה לכמה שבועות) ואולי תתחשב ותחליט לבוא הביתה? מבטיחה לך שאקבל אותך יפה ולא אכריח אותך בזמן הראשון לכבס חיתולים. האם זה אינו מפתה אותך?
מה שלום חבריך למאסר? מסור לכולם ד”ש לבבית ממני והגד להם שהצטערתי מאוד על שדווקא הם לא באו לברך אותי להולדת הבת. שיבטיחו לפחות שללידה השניה לא יאכזבו אותי.
בינתים הרבה נשיקות ואהבה מדורית וממני
שלך פרידה
שעה 515 לפנות ערב
חזרתי זה עתה הביתה ומצאתי את מכתבך ומכתבו של מתי (בצירוף ברכת מזל טוב מחוטר-ישי) מהט”ז במרחשון.
שמחתי שלפחות אם לא בעיניך לוית אותי לבית החולים וקיבלת בחזרה משם במכתביך. זו היתה באמת הרגשה נעימה.
בקשר ליופיה של הבת עלי לציין שאין אני דומה לכל האמהות, כי בעוד האמהות האחרות מכניסות להן את זה סתם לראש בתינו היא באמת יפה ופקחית…
שמחתי שברגעים אלו היה מתי על ידך ושהיה לך אדם קרוב להתחלק איתו בשמחה וברגשות.
חן חן למתי עבור הברכות ועבור המכתב. צחקתי הרבה בקראי אותו וביחוד מצא חן בעיני “ההריון” שלו (סליחה לא עצם ה”הריון” כמו השם המתאים ביותר מצא בשביל המצב שאתם נתונים בו). אני מבקשת את סליחתו על שהפעם לא אוסיף אליו במיוחד, אבל אני עדיין חלשה ורק זה עתה חזרתי מבית החולים ושלישית בעוד חצי שעה עלי למסור את המכתב.
כ”כ חן חן עבור העציץ היפה שקיבלתי בשמו ובשם דודו. יפה שזכר על כך.
פרטים על הלידה אכתוב במכתב שני ואולי כבר אספר לך בעל-פה. נדמה לי שזה יהיה בהרבה יותר נעים. בינתיים עלי לציין שאני מרגישה מצוין, אין לי שום כאבים, רק, כמו כל יולדת ביום השמיני אחרי הלידה, חלשה קצת. בעוד ימים מספר גם זה יעבור.
כרגע הביאו את המיטה בשביל דורית והנסיכה בינתים שוכבת על הספה וצורחת. מתקרבת השעה שהיא צריכה לקבל אוכל (כרגע 530 ובשש עלי להיניק אותה) והיא כבר תובעת את שלה.
היא כבר “מתפרנסת” על החלב שמקבלת ממני, יש לי מספיק חלב בשבילה. היא מתפתחת באופן נורמלי (אל תצחק, כוונתי להתפתחות המתאימה לגילה) והעיקר יודעת כבר לדרוש את המגיע לה ואם לא נותנים לה היא מוחה בקולי קולות.
אני מעביר לכם את חבילת הממתקים. לחיים ולהתראות
פרידה
נ.ב. קשה לי לסיים את המכתב. אתה שואל בעניין ההטרדות הבלתי פוסקות שהיו לי. בשבועות האחרונים עזבו אותי לנפשי. בחיפוש האחרון כש”נפרדתי” מהשוטרים וחיילים הודעתי להם שבקרוב אלך לבית-החולים ושלא ישכחו לבוא לשם ולערוך חיפוש. למרות ההזמנה הם לא באו. אל תדאג לי. אמנם אין זה דבר נעים ביותר החיפושים האלה, אבל לפחות יש לי הזדמנות אז להגיד להם את כל דעתי עליהם (כמובן בצחוק על השפתיים) ואני מקווה שהם מוסרים את כל מה שאני אומרת להם לממונים עליהם. אל תכעס עלי אם הדבר הזה “יזיק” לענינך, אבל אני מוכנה לקבל על עצמי את האחריות לכך.
שוב נשיקות חמות חמות
מאשתך