יום רביעי, ח’ במרחשוון תש”ט
ילדתי –
עדיין לא קיבלתי הודעה על מועד הפגישה איתך. נאמר לי, כי ביום א’ הודיעו לך על אפשרות הפגישה והשאירו לך את בחירת היום המדויק. אני משער, שנתראה בימים הקרובים. הרי ספק, אם בשבוע הבא עוד תוכלי לטלטל עצמך בדרך ארוכה. אולי מחר או מחרתיים, כך אני אומר לעצמי יום-יום.
ביום שני קמנו בשעה מוקדמת והתלבשנו כראוי, כדי לנסוע למשפט. אך בשעה 1000 הודיעו לו, כי המשפט נדחה. חשבנו, שהוא לא התקיים כלל. אך מתוך העיתונים של אתמול נודע לנו, שהדיונים החלו ואף נשמעה עדות של שניים. אינני יודע, מי אחראי לקביעת סדר העדויות, אך תמהתי שלא הוזמנתי להעיד ראשון, שכן היה בעדותי למנוע התחכמויות יתרות של התובע, והיה מעביר את המשפט למסלול אחר.- היום ראיתי בעיתונים, כי “משפטי” יחל להתברר בימים הקרובים. היות ולא נגמר עוד המשפט הקודם, חושבני שהבירור העקרוני יועבר למסגרת המשפט שלי ואני שמח על כך. במצב זה תהיה לי אפשרות להזמין עדים נוספים, להיות נוכח בשעת העדויות ולחקור את ה”מיניסטרים” ומשרתיהם. אני מקווה שיעלה בידי להוכיח את המזימה לעיני כל. ואף אם ה”שופטים” יפסקו לפי ההוראות שקיבלו בנאומיו של בן-גוריון וכנופייתו, הרי תוודע האמת לציבור כולו. – אני משער, שבימים הקרובים יבוא לבקרני עו”ד זליגמן ואיתו אברר את הנקודות המשפטיות, כפי שהן נראות בעיני.
את הזמן אני מבלה בינתיים בקריאה. שיעמום אינני מרגיש בינתיים. אך אילו היתה לי חפיסת קלפים, הייתי משחק פאסיאנס בשעות שהעינים מאומצות מקריאה. אם תוכלי לסדר זאת, אודה לך על כך. בתוצאות המשפט תלוי, כמובן, מה אעשה בעתיד. אם אצא מיד יהיה לא מעט לעשות בחוץ. הרי מתקרבות הבחירות. אחדש את הופעת העיתון היומי. תהיה עבודה למכביר. ואם אצטרך לבלות תקופת-מה בכלא, אקבע את תוכנית עבודתי לפי הזמן “הקצוב”. גם במקרה זה תהיה אפשרות לעשות עבודה יעילה ומועילה.
על אודותיך אני מצפה לשמוע מפיך. אף כי נרגעתי לאחר ההודעה על הפגישה, בכל זאת נבצר ממני להבין מדוע לא קיבלתי ממך עד היום שום מכתב, מאחר שזהו מכתבי השביעי אליך. קשה לי להאמין כי את מתעצלת לכתוב. ודאי ישנה איזו שהיא סיבה שאינה תלויה בך. ועד היום גם אינני בטוח, אם מכתבי מגיעים אליך, על אף ההבטחות, כי כן הוא. ובאמת, אם בן-גוריון הוא שקרן ללא בושה, מדוע תשלל “זכות” זו מן המשרתים שלו? אני מאמין רק מעט מאד במה שהם מספרים.
הלילה נגמר השבוע הששי מאז מאסרנו. אלמלא היו העובדות מרגיזות כל-כך וכל התנהגות השלטונות מבחילה כל-כך, לא הייתי מצטער על תקופה זו כלל. אמנם, המוח פעיל לפעמים קרובות בקצב מזורז מאוד וגם העצבים נמתחים מפעם לפעם, אך בדרך כלל נחתי ואני מרגיש, כי אצרתי הרבה כוחות. בראשי אינני חש אלא לעתים רחוקות. בפעם האחרונה פקד אותי כאב ראש ביום ששי, כנראה לרגל הטיול אל עורך-הדין. כבר נגמלתי כנראה מן האוויר הצח. אך בדרך-כלל אני בריא בהחלט. החמסינים התכופים כאן מציקים קצת, אבל במקרה זה ישיבה בחדר היא דווקא לטובה.
במפקד התפקדנו לפי דרישתנו. תמונות לא מסרנו כי לא היו לנו.
מה עוד אספר לך? ודאי ידוע לך, כי אני מתגעגע אליך ומשתוקק לראותך. מי יתן ולא יחול כל עיכוב בפגישתנו. הן אחר-כך יהיה הדבר בלתי אפשרי במשך תקופה מסוימת.
ראיתי היום בעיתון, כי לתובע הצבאי ישנה כתובת חדשה. כיוון שהמכתבים בשבילי צריכים להישלח על-ידו, הואילי לרשום לפניך כתובת זו: עו”ד חוטר-ישי, התובע הצבאי, מפקד מחנה מטכ”ל.
ולבסוף: הרבה נשיקות, אהובתי, ולהתראות בקרוב
שלך נתן
אל:
גב’ פרידה פרידמן-ילין
רח’ בן-יהודה 18
תל-אביב
פרידה קיבלה את המכתב ב-48/XI/17 (יום לפני הלידה!)