ג’ בניסן תש”ח
אהובתי, שלום לך –
בערב באה אלי אילנה וממנה נודע לי, כי מאז שנפרדנו היית שרויה ללא עזרה. הייתי בטוח, שנדברת עם הנערה, כי היא תבוא אליך בשבת. הדבר הרגיז אותי מאד. איזה חוסר אחריות מצדה של תמר! פשוט, אי אפשר לסמוך עליה. ואת ודאי לא היה לך מה לאכול והצטרכת להתרוצץ בחדר. לא יכולתי לתאר לעצמי, שכך יהיה.
אשר סיפר לי, שהיום הוא מעביר אותך אל המשפחה. הייתי שם אמש. המקום הוא יפה מאד. הבית נקי ומסודר, יש גינה בחצר ואף האישה סימפטית. אני בטוח ששם תרגישי עצמך היטב. – אשתדל לבקרך שם בטרם עוזבי את הפנסיון. אהיה ביום רביעי אחר-הצהרים או בערב.
איך את מרגישה עכשו, ילדתי? ודאי תבוא עוד מעט אילנה ותספר לי.
אני מרגיש טוב. הנה עתה מדדתי את החום – 37.10 בפה. הרי זה חום נורמלי בהחלט. אשהה כאן עד יום ה’ בבוקר. ההבדל ביננו הוא זה, שבהיותי חולה, היית את לטפל בי, ובמחלתך אינני יכול לעשות זאת, וזה מצער מאד.
היי שלום, אהובתי. הרבה נשיקות לך –
אוהבך ג.