חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

14.I.1943

יקירי, שלום,

קיבלתי את מכתבך היום ולפי ההרגל השורר אצלנו עונה לך מיד. נמצאות אנו פה כולנו תחת הרושם של יציאת שלוש בנות מפה. תאר לעצמך שביום הששי האחרון קראו פתאום לשלשת הבנות האלו, גרטי גריטה ואולי (ג’ולי?) אל המנהלת וכעבור רגעים מספר הן חזרו ובפיהן הידיעה שהן יוצאות. לא האמנו להן בשום אופן, עד שלבסוף התברר שהן לא מתחו אותנו והאמת בפיהן. בערך ב-1 אחרי הצהרים הן עזבו את שערי בית הסוהר. השתגענו כולנו במשך כל היום ההוא. עצם העובדה שמתחילים לזוז. ועכשיו עומדת אני על הפרק. התחלתי כבר באופן רציני להתכונן ליציאה. אם לא אצא גם לא אבכה על זה, אבל בכל זאת כולנו כמעט בטוחות שאצא. נחיה ונראה. כרגיל גם זה גורר אחריו שינויים אצלנו. סידור חדש של חדרים. כל מקרה כזה משרה עלי מלנכוליה כי זה מעורר סכסוכים ויכוחים וסרובים. הפעם זה עבר יותר בשלום. מהחדר שלנו נשארו שתי בנות ועברנו לחדר אחר והננו עכשיו חמש בחדר. שכנותי הן: בלה שכטר, חסידה ליפשיץ, נעמי גורנשטיין וחיה פרולוביץ. צרוף נעים מאד של בנות. שוררת אצלנו אטמוספירה של לימודים: לומדים קוראים ותופרים קצת וכך עובר כל היום. תמונה יפה יוצר החדר שלנו כשכולנו יושבות מסביב לתנור ועושות מה שעושות. התנורים חוץ מזה שהם מחממים מאפשרים לנו גם להתרחץ ולכבס במים חמים לעתים תכופות יותר. מחממים אנו מים על התנור וחוץ מזה יושבים כמעט כל היום ומסדרים לנו טוסט כי הלחם שלנו הוא לא טוב ביותר וזה מקל על הטבחית כי כך עושים טוסט תמיד על התנור ואחרת אנחנו עוזרים לה. יציאת הבנות, אף על פי ששימחה אותנו מאד, הכניסה כל מיני שינויים. עכשו התקרב התור של התורנות במטבח, סידורים וכל מיני ענינים כאלה. אמנם יש פחות לבשל אבל עצם העובדה שהתור מתקדם לא משמח אותי ביותר. אין זה עבודה רבה אבל זה בזבוז שבוע שלם ובאותו זמן כמעט שאי אפשר ללמוד ולא לקרוא. חבל כי משתדלת אני לנצל את הזמן הזה  עד כמה שאפשר למרות שמתקרב זמני לצאת. התחלתי ללמוד גרמנית. השינוים בחדרים מאפשרים או יותר נכון מקלים על זה. מורתי היא בלה שכטר. אני מקוה להתקדם במהירות רבה ומקוה גם לדבר גרמנית בקרוב. כי לקרוא אני קוראת בקלות וגם בזה התקדמתי פה מאד כי קראתי די הרבה גרמנית פה. גם אנגלית אני קוראת כבר. לא אגיד שבקלות אבל מבינה פחות או יותר כל ספר אנגלית. אני לומדת עכשיו יותר. כל זה ישמש אותך. עובדה שאינני עצבנית לפני יציאתי: אמנם תולה אני הרבה תקוות בזה אבל לא אתאכזב אם זה לא יהיה כך. הייתי מאד שמחה אילו ידעתי ששנינו נצא אבל אשמח גם אם אני אצא לבד ואוכל לעזור לך. אמנם רק עזרה כספית אבל גם זה יקל עליך במקצת. לעתיד אינני דואגת, אני בטוחה שאסתדר.

אתמול ביקר אותנו שוב הרב. הבטיח לנו לסדר ספרי תנ”ך עם פרושים וגם שמח מאד כשסיפרנו לו ששלוש בנות שלנו יצאו. רואה אתה שהכל פה מסתובב מסביב הציר של יציאת הבנות.

ז’ולי מבקשת לדרש בשלומך ולמסור ד”ש לאחיה למסור לו שהינו בטלן על שאינו כותב אף מילה אליה, היא מאד מצפה למכתב ממנו.

שמחתי מאד לקרוא על נחמה ואהרון שמצבם טוב. מסור להם ד”ש לבבית ממני בכל הזדמנות. מה שלום הקטנה? היא כבר כנראה ילדה גדולה.

כתוב לי חביבי על הכל, מה אתה עושה? מה לומד וכו’ וכו’. חבל שאין לכם ספרי קריאה. גם מצבנו לא יותר טוב. אעפ”י שסודר הענין עם ספרית האוניברסיטה קיבלנו רק פעם אחת ספרים ולא יותר. לא נדע למה? כנראה העכוב הוא פה במשרד. אל תכעס עלי אם מסרתי “חתיכה” ממכתבך לבלה. היא רוצה להוסיף כמה מלים אל דיקו! אני מסיימת. הנני מעבירה לך הרבה נשיקות חמות. בלה החליטה לשמח את דיקו והחלטתי לעזור לה בזה.

שלך פרידה

שלום לך דיקו! למרות הצחוק שהבנות עושות ממני, שאחרי שגרטי עזבה אותנו אני כבר מנצלת את ההזדמנות וכותבת לך. אני בכל אופן עושה את זאת. אין אני צריכה לאבד הרבה מלים אודות האושר הגדול בשבילנו שגרטי השתחררה. השמחה היא כל כך גדולה שעדין אינני יודעת עוד או יותר נכון הנני מאמינה עוד שזה אמת. אני בטוחה שלהבא לא תתמרמר שהיא לא כותבת כי בטוחני שתכתוב כל שבועיים. מקוה אני שאתה בריא ומרגיש טוב. כל המתרחש אצלנו תוכל להודע (אם זה יענין אותך עוד) מהמכתבים של פרידה. מסור דרישת שלום לבבית לאפרים. האם הוא בריא? אני מבקשת את סליחתו של האדון פרידמן שגזלתי מאשתו כל כך הרבה מקום ודורשת בשלומה. למרות שאנו לא מכירים. אם הוא מתענין מי אני תוכל בודאי להציג אותי בצורה המוצלחת ביותר בפניו. כל טוב וברכת שלום ידידותית. בלה.

הצטרפו לרשימת התפוצה

האם מכיר / קשור לחבר לח"י?