1942/XII/3

נשלח מפרידה פרידמן-ילין בבית הסוהר לנשים בבית-לחם לנתן פרידמן-ילין במחנה עצורים  מזרע, עכו.

נתן קיבל את המכתב ב-24/12/42 וענה עליו ב-27/12/42

יקירי,

קבלתי את מכתבך מה XI.15. אי אפשר להגיד שהדואר עובד פה בסדר אבל גם זו לטובה. מכתבך שימח אותי מאד, קרן של אור הוא בשבילי. מתאר אתה לעצמך שכל הידיעות שאנחנו קוראים בעיתון אינם גורמים לי נחת רבה. אמנם זו צרת הכלל, אבל כל אחד בראש וראשונה חושב על הנפשות הקרובות לו ביותר. כבר מזמן חדלתי להאמין שהם בחיים כי אחרת אינני יכולה לתאר לעצמי שכל הזמן לא כתבו לי, בו בזמן שהיתה להם אפשרות לכתוב. באמת אני משתדלת לא לחשוב על כל זה, אבל לא תמיד אפשר להמנע מזה. כבר מזמן כבר השלמתי עם העובדה הזו אבל אילו הייתי מקבלת אישור זה היה בהרבה מקל עלי, כי חוסר הידיעה יותר גרוע מהודאות. אני מאד מבקשת אותך אם יש לך כל ידיעה שהיא כתוב לי ואל תסתיר ממני שום דבר. כמובן שהצטרפנו כולנו לצום הכללי.

אין כל שינוי אצלי. הזמן עובר מהר מאד. שואל אתה אם אצלנו כן שולטת רוח ההוספות – עד כאן קיבלנו הוספה רק שתי בנות. בשבוע הבא ביום רביעי ז.א. XII.9 נגמר התאריך של שלושת הבנות: רות אולי וגריטה ורק אז נדע מהו המצב אצלנו. כולנו מוכנות ומזומנות להוציא אותן…

אולי כתבתי לך כבר במכתבים הראשונים ששלושה ימים לפני שנאסרתי הספקתי עוד לעשות סלסול תמידי. לפני חודש בערך לקחתי לי אומץ והסתפרתי (אל תפחד, לא גילחתי לי את הראש כמו שעשתה אסתר ברגר  – אחת הבנות שלנו). הסתפרתי עד אחרי האזנים, ואפילו תסרוקת נשארה לי. יש לי שני תלתלים משני צידי הראש כמו שאצלנו במודה. גם גרדרובה סידרתי לי פה. שיניתי את השמלה החומה בז' (שהבד קיבלתי במתנה מאבא) והיא יצאה נחמדה מאד ואם אתה זוכר עוד את החלוק החם שלי בפרחים שכבר לא לבשתי אותו, גם זה תפרתי מחד(ש) והוא לפי הצעקה הראשונה של המודה. ממעיל ה"קרקול" שלי הורדתי את הבטנה, כיבסתי אותה ותפרתי  מחד(ש) וגם זה חדש למחצה. גם השמלה החמה (שתפרתי בוילנה) כיבסתי ועכשו מוכנה לגיהוץ והיא חדשה לגמרי. מהו מצב הגרדרובה שלך? אמנם אני מאמינה בכשרונותיך אבל בכל זאת הייתי רוצה להשקיף על זה וגם קצת לתקן במקום שנדרש. נקווה שגם זה בוא יבוא.

בענין היחסים אצלנו. גם פה לא היתה מזיקה סנדרה קטנה אבל לידי "ריבים" זה אף פעם לא מגיע וחוץ מזה אנחנו רק ארבע בחדר ולא 20. תמסור לחבריך שעל העצבים כדאי קצת לשמור והעיקר לא לאבד את הקורז'. אמנם הם יושבים כבר הרבה זמן אבל בכל זאת זה לא נורא.

שוב בענין הכסף עדיין לא קיבלתי ממשרד דיסקין. כבר לא נעים לי לכתוב לך על זה וגם על כך שהכסף לא הכרחי בשבילי, גם חובות אין לי עדיין, להפך, יש לי עוד איזה סכום לא גדול במשרד. אל תדאג לי. כתוב לי איך אתה מסתדר בכסף? הרי ידוע לי שאין לך, מאין לקחת לשלוח לי את הלירה? אתה רואה, אף פעם לא מספיק לי הנייר אבל מוכרחים להצטמצם. נשיקות חמות לך ולחבריך מימין ושמאל. ד"ש גם לשני ה"זקנים" שלכם. ד"ש לבביות. רות מוסרת ד"ש לדיקו.

שלך פרידה.