1942/VIII/27
נשלח מפרידה פרידמן-ילין בבית הסוהר לנשים בבית-לחם לנתן פרידמן-ילין במחנה עצורים מזרע, עכו.
נתן קיבל את המכתב ב-17/8/42 וענה עליו ב-19/8/42
זו תקופה די ממושכת (מהזמן שהתחלתי שוב לקבל ממך מכתבים) אתה מתאונן בכל מכתב שאינך מקבל כל ידיעה ממני. אני מבינה למצב רוחך אבל באמת אינך צריך להתרגז כל כך. אתה מכיר את התנאים בהם אנחנו נמצאים וגם את סוג האנשים הממונים עלינו ולא מציע אפילו כל הטפול הזה כי הרי סוף כל סוף הם ישארו ה”צודקים”. החיים אצלנו שבו למסלולם, ואחרי חדש וחצי של ימים חמים וסוערים (אמנם לא הכו אותנו כפי שאתה מתאר לעצמך אבל סדרו לנו נבלות די גדולות) חזרנו לפני יותר מחדש לחיים הקודמים. אמנם עפרון עוד איננו מקבלים ביד (גם עכשו לומדים בעל פה ומתקדמים די טוב. אני לומדת פעמים בשבוע אנגלית (כפי שכתבתי לך כבר לא פעם עם נעמי אורנשטיין – הבחור שלה יושב בעכו). התחלתי לקרא כבר בעצמי ספר אנגלי, אבל אני מבינה רק את התוכן וחסרות לי הרבה מלים, אבל אין דבר. אני מקוה שעד שאצא אספיק ללמד הרבה. מצב ספריתנו הוא די עלוב. בשבוע שעבר פנינו בדרישה לספרית האוניברסיטה שישלחו לנו ספרים. נראה מה שיצא מזה. גם עתון לא קבלנו במשך תקופה ממושכת אבל היום הזמנו על חשבוננו ואנחנו מקוות לקבל אותו בקרוב, כך שעד כה אין אנו יודעות אפילו על הנעשה בחוץ. לפעמים מגיעות אלינו ידיעות על המצב הכללי שאין הן כלל וכלל משמחות.
שואל אתה על חיינו פה. אין הם דומים לחייכם. אנחנו סגורות כמעט כל היום חוץ משלשת השעות של טיול על הגג. התענוג כי גדול שלנו פה הוא העשון. חוץ מהתקנות והחוקים החדשים משתדלים גם מפנים להקשות על כל דבר קטן. הנה ענין של רופא שנים נמשך כבר שבועות ואפילו חדשים ולא סודר עדין. כך כל דבר קטן. הננו פה כמו בכלוב אבל אין דבר, אינני מתאוננת כלל וכלל, לא צפיתי לגמרי ליחס אחר לאחר שמכירים את האנשים האלה.
יש בחיינו אלה גם לפעמים אורות והעקר אין אנו מאבדות את ההומור, הצחוק זוהי סיסמתנו ואנחנו צוחקות על ימין ושמאל. לפעמים נזכרים בעבר (נזכרתי לפני איזה זמן שהבטחת לי לקחתני לטיול מסביב לעולם, הנזכר אתה, זה היה בורשה באחד הטיולים שלנו – כמובן הפעם כמו אז צדקתי).
לפני שבועיים כתבתי ל א.ד. מכתב ודרשתי את כל דברי שנלקחו ממני בזמן האסרי ואני מקוה לקבל אותם – העקר את התמונות. התמונה ששלחת לי איננה מוצלחת ביותר. אולי בהזדמנות שלח לי אחרת. אינני אוהבת את התמונה הזו.
הולך ומתקרב כבר חג ראש השנה, הנזכר אתה בראש השנה לפני שנתים. זה היה בוילנה בדירת אמדורסקי (מה קרה אתה?) הנזכר אתה מי היה אז אצלנו בליל החג? לפעמים נזכרת וצמרמורת עוברת. בהזדמנות אני מאחלת לך חג שמח.
הבנות דורשות חמות בשלומך וגם הן מאחלות לך חג שמח. גב’ מרדכי באופן מיוחד בקשה לדרש בשלומך (היא שמחה באופן מיוחד על הכנוי גברת). תדרש בשלום חבריך לדירה וביחוד אחל ברכת מזל טוב לאבות הצעירים. צחקנו מאד על מקרה זה. נשיקות לאלפים שלך פרידה.