שמחה נולד בשנת 1908 ברומניה לאביו שמואל מרדכי ולאמו בילה שיינה, משפחה ציונית מסורתית. בגיל 16 הוא עלה לארץ־ישראל והצטרף אל אחיו יצחק, שחי כבר בארץ, ביפו, ועסק במסחר עצים לבנייה. שמחה החל לעבוד עם אחיו. רבים מבני משפחתו הגרו מאירופה לארצות־הברית וחיים שם. הקולונל דוד מרכוס היה בן־דודו.

בשנת 1943 נשא שמחה לאשה את זלדה השחר (מורגנשטרן). לימים שרת במשטרה הבריטית (בדרגת קורפורל) והיה אחראי על משמר שער הכניסה לשרונה (היא הקריה), בה היו משרדי מימשל חשובים וגרו בה קציני משטרה, בלשים ופקידים בכירים במימשל המנדטורי.

על רקע עבודתו זו, נוצר עמו בשנת 1943 הקשר ללח”י. הוא סיפק למחתרת תרשים מדוייק של שרונה, בו צויינו המקומות החשובים, המפקדות, המבואות, מספרי כלי הרכב ועוד פרטים חשובים רבים.

כך הפך שמחה לסייען חשוב ללח”י. הוא היה איש בעל כשרונות רבים, בין השאר בנאי וצייר. ביתו של שמחה ושל רעייתו זלדה הפך למקום מיפגש ומיסתור לבכירי חברי לח”י והוא הוזכר בספרו של נתן ילין מור “לוחמי חרות ישראל”. שמחה בנה מקומות מיסתור עבור לוחמים המבוקשים על־ידי הבריטים. אחד מהם נבנה בביתם של אידה ויצחק גזית. גם בביתו בנה שמחה מיסתור מאחורי ארון הספרים.

בשנת 1946 עזב שמחה את המשטרה והחל לעסוק במקצוע הקבלנות. הוא עבד באופן עצמאי, בעיקר בעבודות קטנות. אולם גורלו לא שפר עליו בתחום זה ועברו עליו תקופות קשות.

לזוג שפילנר נולדו שלושה ילדים.

שמחה אהב את עמו ואת ארצו והיה מוכן להקריב למענם הכל. הוא צייר תמונות רבות המקשטות את בתיהם של אלמנתו וילדיו.

הוא נפטר ביום כ”ג באלול תשל”ו, 17 בספטמבר 1976 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.