פנחס נולד בשנת 1928 להוריו ברוך ובילה בעיר העתיקה בירושלים. פנחס הוא דור חמישי בארץ ונקרא על שם הסב של אמו, הרב פנחס שניאורסון, שנולד בחברון בשנת 1846. הוריו של הרב שניאורסון הגיעו לחברון בשנת 1843. האב היה תלמיד ישיבה כל ימיו. לפנחס שני אחים. הוא למד בישיבת “היכל התלמוד” עד שנת 1946.
בראשית 1947 לאחר מספר פגישות עם חברי לח”י בשכונת גאולה בירושלים, גויס ללח”י. פנחס השתתף בקורס אימוני נשק שהתקיים בפתח־תקוה אצל יענקלה הוברמן. הוא השתתף בפעולות קרביות. בהיותו בעל אופנוע, אפשר לו הדבר לפעול כמעביר אנשים וידיעות על פי הצורך. במיוחד היה מסיע מקשרת מירושלים לתל־אביב, כשהוא, כמנהג הימים ההם, ידע מעט על זהותה ומעשיה.
לא אחת הסיע את עוזי “הג’ינג’י”, אחד מבכירי לוחמי הלח”י, ואת ג’ימי אלבלק, לפעולות שונות, למקומות מסתור, וכדומה.
לאחר ה־29 בנובמבר 1947, עקב המצב הפוליטי החדש, נתקבלה באו”ם ההחלטה על הקמת המדינה, ויתכן כי משום תסכול אישי שלא ניתן לו לפעול על פי ציפיותיו, הניח שאין לו עוד מקום במחתרת והצטרף להגנה. דבר שגרם לאי נעימויות אישיות ולחקירות בעיקר בעת הגיוס לצה”ל, שכן היה ידוע כאיש לח”י.
עם הקמת המדינה התגייס לצה”ל, נפצע פעמיים במשך שנת תש”ח, משום כך שרת רק 18 חודשים. לאחר השחרור, עבד זמן־מה כנהג ולאחר־מכן במגדניית נוימן עד צאתו לגמלאות, כגמלאי הוא קשור לחברה קדישא, עוסק בזיהוי, בליווי, ובהצטרפות למניין, בעיקר להר הזיתים.
פנחס לא הקים משפחה.