דוד (שם חיבה: דידי) נולד בשנת 1924 בעיר צ’רנוביץ שבבוקובינה, רומניה. הוא סיים בית־ספר תיכון. מגיל צעיר היה פעיל בבית”ר. בתקופת מלחמת העולם, בין שנת 1941 לשנת 1944 הוא וחבריו המשיכו בפעילותם הציונית באופן בלתי לגלי, כמעין מחתרת. עם התקדמות הצבא האדום לחבל זה, ברח לבוקרשט הבירה.
בחודש מרץ 1944 הצליח, יחד עם כמה מחבריו, לעלות על האנייה ‘מאריצה’ ולהגיע לאיסטנבול. משם המשיכו את דרכם ארצה באניית מעפילים. בצעדיו הראשונים על אדמת ארץ ישראל, עבד דוד כפועל בניין, אך סבר שכל עוד המלחמה נמשכת, עליו להתגייס לצבא הבריטי. אולם נמצא מי שהניא אותו מכך וכתחליף גייס אותו לפלמ”ח.
דוד צורף ליחידה שחנתה בקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל, לרגלי הגלבוע. בחודש יוני 1946 השתתף בפעולת גשר א־זיו, במסגרת פעולות תנועת המרי, אולם עם הפסקת פעולות ההגנה והפלמ”ח והסתלקותם למעשה מתנועת המרי, חזר דוד לכור מחצבתו הלאומי – ללח”י.
המשיך להשתתף בפעולות חבלה נגד הבריטים. מאחר ובפלמ”ח רכש ידע צבאי רב, שימש גם כמדריך בנשק ובחבלה, והתמחה בהרכבת מוקשים. הוא פעל גם בחיפה והשתתף בתקיפת בריטים. אַחַר הועבר לדרום והניח מוקשים על מסילות הברזל, להורדת רכבות מהפסים, ובכבישים – נגד מכוניות צבאיות בריטיות. אחרי החלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית, החלו התקפות הערבים על הישוב היהודי בכל רחבי הארץ.
ירושלים הייתה אמורה להיות עיר בינלאומית. האצ”ל ולח”י סרבו לקבל החלטה זו והקימו בירושלים כוחות לוחמים נגד הבריטים שעדיין היו בארץ ונגד הערבים, שכבר החלו להשתלט על שכונות יהודיות. דוד עלה לירושלים והצטרף אל הלוחמים. הוא יצא לפעולות לחימה הן נגד הבריטים והן נגד הערבים. בין היתר השתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, בהתקפה על דיר־יאסין ועל בית־מזמיל.
ביום י”ח בתמוז תש”ח, 25 ביולי 1948, בשעה שערך בדיקה במחסן התחמושת במחנה לח”י בטלביה – מחנה דרור, אירעה לפתע התפוצצות אדירה בה נהרגו כל אלה שהיו באותו מיתקן. גופו של דוד התרסק. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בסנהדריה בירושלים.
