אלברט נולד בשנת 1923 בעיר בגדד בעיראק לאביו מנשה ולאִמו לולו. הוא למד בבית־ספר תיכון. בטרם מלאו לו עשרים שנה, כבר היה קשור עם שליחי ה”הגנה” מארץ־ישראל ומעורב בענייני עלייה בלתי ליגלית. הוא טיפל בהשגת דרכונים ותיעוד מסוגים שונים, כדי לאפשר ליהודים לצאת מעיראק בדרכם לארץ־ישראל.

בשנת 1944, לאחר שנחשד על־ידי השלטונות בפעילות בלתי חוקית, עלה ארצה בתיעוד שסידר לעצמו בטרם ייעצר. בביתו נערך חיפוש והוריו נחקרו והוטרדו תכופות. בהגיעו ארצה, פנה לחיפה שם גר דוֹדוֹ, שסייע לו בצעדיו הראשונים בארץ ואף גייס אותו למחתרת לח”י. מהארץ המשיך לסייע ליהודים לצאת מעיראק ולהגיע ארצה. כך העלה ארצה בשנת 1945 את הצעירה כרמלה לוי בת ה־16.

גם במחתרת הביא תועלת רבה בנושאי תיעוד, אך בעיקר השתתף בעבודה המעשית ובלחימה. הוא לקח חלק בתקיפות נגד הבריטים. בין היתר השתתף בפיצוץ והצתת מיכלי הנפט של חברת “של” בחיפה, פעולה רבת רושם, וכן בהתקפה הגדולה על בתי־המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה, פעולה שבוצעה במסגרת “תנועת המרי העברי”, בה מיקש דרכי גישה של כוחות בריטים לזירת הפעולה.

למרות שבעיראק היה אלברט מבוקש על־ידי השלטונות, הוא לא היסס לצאת בשליחות המחתרת לבגדד, כמלווהו של דוד בלאו (דן), שניהם מחופשים לחיילים בצבא “הוד מלכותו” עם תיעוד מתאים. אלברט נשאר עם דן בבגדד כשבועיים, סייע לו לקשור את הקשרים הראשונים עם יהודים מקומיים לצורך הקמת סניף של לח”י בעיראק, וחזר ארצה באותו הכיסוי ובאותה הדרך.

לאחר הכרזת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ופרוץ המאורעות, הצטרף אל לוחמי לח”י בירושלים. לאחר פרשת ברנדוט והחנינה הכללית, התגייס לצה”ל ושרת עד סוף המלחמה.

בשנת 1950 נשא אלברט לאשה את הצעירה שהעלה בשעתו ארצה מעיראק, כרמלה לוי, ולזוג נולדו שלושה ילדים. אלברט עבד במכס בחיפה במשך שנים רבות, עד לצאתו לגימלאות.

אלברט נפטר ביום כ”ו בחשון תשמ”ג, 12 בנובמבר 1982, והובא למנוחת עולמים בבית־העלמין החדש בחיפה.