מאיר נולד ביום כ”ז בכסלו תרפ”ה, 24 בדצמבר 1924 בעיר חלב שבסוריה לאמו אסתר ולאביו חיים שמאי. המשפחה עלתה לארץ־ישראל באורח בלתי לגלי ב־20.6.1941. לאחר הגיעו ארצה הוא התכונן באופן פרטי לבחינות בגרות אקסטרניות. כל אותה תקופה עבד לפרנסתו בבית־חרושת למברשות בדרום תל־אביב. הוא היה לאומי מאוד בדעותיו ובשנת 1943 הצטרף לתנועת בית”ר בתל־אביב.
בראשית שנת 1946 הצטרף ללח”י. בתחילה הועסק במגוון רחב של פעילויות, עד שצורף לצוות שעסק בהדפסת והפצת עיתון המחתרת, חוברות הסברה וכרוזים, בבית דפוס חשאי בצפון תל־אביב. פעילות זו העסיקה את מאיר שעות רבות של היום ושל הלילה ומאחר שלא יכול היה לעבוד לפרנסתו, הפך לעובד מנגנון הקבע של המחתרת (מה שכּוּנה באותם ימים: קבלת “תקציב”). בנוסף על פעילותו בדפוס והפצת החומר, גם עסק בהעברת נשק וחומרי לחימה אחרים ובאחסנתם. פעם נעצר על־ידי הבריטים וישב במעצר במשך כחודש ימים, אך לבסוף שוחרר מחוסר הוכחות.
עם גיוס חברי לח”י לצה”ל ביום 29 במאי 1948, התגייס עם כל חבריו למחתרת, שירת בחטיבה 8, והשתתף בכל קרבות היחידה. לאחר המלחמה נשאר בצבא קבע.
ביום 29 באוגוסט 1950 נשא מאיר לאשה את רבקה לבית בן־מנשה, גם היא חברת לח”י שכינויה עליזה.
מאיר פרש מצה”ל בחודש מאי 1978 בדרגת רב־סמל בכיר, לאחר 30 שנות שרות. לאחר־מכן עבד עוד 14 שנים במשרד הבריאות, בחטיבה לשעת חרום, עד מאי 1993.