יהודה נולד ביום י”ג בשבט תרפ”א, 22 בינואר 1921 בעיר אורדיה, שעל גבול רומניה הונגריה, למשפחה של ציונים נלהבים. האב, אהרון, היה מפעילי תנועת מזרחי, והאם, יהודית, שימשה כיושבת ראש של תנועת “נשי מזרחי”.

עוד מגיל צעיר גילה יהודה כישרונות רוחניים יוצאי דופן, שבאו לידי ביטוי בקריאה וכתיבה בעברית ובהונגרית עוד בגיל ארבע ובהתעסקות מתמדת בקריאת ספרים על תולדות עם ישראל ובנושאים הקשורים לציונות ולפילוסופיה היהודית. כבר בגיל 10–11 התחיל לפרסם מאמרים, אשר זכו לפרסום בעיתונות התנועה.

בהיותו בן 12 זכה לפגוש את ז’בוטינסקי, שביקר בעיר והתארח בבית הוריו. יהודה התרשם עמוקות מרעיונותיו והשקפותיו, עד כי החליט להצטרף לתנועת בית”ר ולעלות לארץ ישראל בלי הוריו. בינתיים הקים את קן בית”ר בעירו וגייס את כל חוג מכריו להצטרף לתנועה.

בשנת 1935 הביאוהו הוריו לירושלים, לפנימייה של הישיבה התיכונית מזרחי. בחופשות היה חוזר לעירו וארגן שם את צעירי המקום לפעילות בבית”ר. בארץ עסק בגיוס סטודנטים לבית”ר ואחר כך ללח”י – והורחק מהישיבה בשל פעולותיו. התקבל ללימודים באוניברסיטה העברית ולמד בהצטיינות מזרחנות והיסטוריה של עם ישראל.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס יהודה לצבא הבריטי ושירת במצרים. בהיותו בצבא המשיך את פעולותיו למען המחתרת. בשנת 1946 השתחרר מהצבא והמשיך את פעילותו כסטודנט באוניברסיטה העברית.

באותה תקופה החל להראות סימנים של חולי. כל ההפצרות והבקשות שהופנו אליו בדבר הצורך לגשת לרופא ולהיבדק, נותרו ללא מענה. בראשית נובמבר 1946 נפל למשכב, ובבית החולים נאמר, שמצבו אנוש בשל היעדר טיפול נאות עם הופעת המחלה. יהודה נפטר בעת שירותו הצבאי ביום ג’ בכסלו תש”ח, 16 בנובמבר 1947, והובא למנוחות בבית העלמין שעל הר הזיתים. הוא לא זכה לשמוח על החלטת האומות המאוחדות בדבר הקמת המדינה.

מוסיפה אחותו, זהבה נוסבאום: “עברו כ־10 שנים, ויום אחד נשבר אגרטל גדול ויפה שהיה שייך ליהודה. הכן של האגרטל התפרק ומתוכו נפלו עשרות פתקים. היו אלה תעודות זהות, פרוטוקולים, מכתבים, תמונות פספורט, דו”חות ועוד. פניתי למר פרידמן ילין־מור, אז חבר כנסת, וביקשתיו לבוא ולעיין במסמכים. הוא אכן הגיע עם עוד שני אנשים. הם מצאו את החומר כבעל ערך רב והבטיחו להציגו במוזיאון לח”י. וכך אמנם היה”.