יורם נולד ביום ד’ באב תרפ”ז, 2 באוגוסט 1927 ב”צריף הלידות” של עמק יזרעאל, שליד מַעְיַן־חרוד, לאִמו שושנה לבית ברון ולאביו ר’ איסר שיראי. את ילדותו עשה בירושלים, בחיפה ובתל־אביב, תוך נדידת הוריו למציאת פרנסה. בתל־אביב סיים בית־ספר עממי (ת”ת הסתדרות החרדים) והמשיך ב”ישיבת הישוב החדש”, ובשנת 1943 עבר ללמוד בישיבת פוניבז’ בבני־ברק. בתקופה זו הצטרף לברית החשמונאים, וכעבור שנתיים, ב־1945, התגייס ללח”י.
עקב פעילותו במחתרת, נאלץ להפסיק לימודיו בישיבה, וכדי להתפרנס עבר קורס מזורז להנהלת חשבונות והתקבל לעבודה במשרד רואי חשבון בתל־אביב. הוריו גילו שהוא חבר לח”י ואִמו מיררה את חייו בבכי ובתחינות שיעזוב את התנועה. עבר קורסים לתורת לח”י, לנשק ולשדאות. עסק בגיוס נוער והיה גם אחראי על תאי נוער בתל־אביב, ומשנת 1947 – בפתח־תקוה. כאן עסק במקביל גם בפעילות מיבצעית.
השתתף בהנחת מטענים לרכב בריטי בצִדֵי דרכים ובמיקוש רכבת ליד ראש־העין. בפעולה זו, ביום 8 בספטמבר 1947, נתגלו, הוא וחברוֹ, על־ידי שוטרים רוכבים בריטים וערבים, שפתחו באש ופצעוהו. שניהם נעצרו ונידונו למאסר עולם, אותו החלו לרַצות בבית־הכלא המרכזי בירושלים. במרס 1948 הועבר, יחד עם כל העצירים היהודים, למחנה עתלית, משם ברח ביום 1 במאי 1948, יחד עם חבר.
במאי 1948 התגייס לצה”ל יחד עם שאר חברי לח”י והוצב לגדוד 89 בחטיבה 8. תקופת־מה שירת בחטיבת גבעתי, אך חזר לגדודו, לפלוגה של “דב הבלונדיני”. השתתף בכיבוש משטרת עיראק סואידן ועוג’ה אל חפיר, עבר קורס קציני חי”ר, ובספטמבר 1951 שוחרר מצה”ל.
עבד בהנהלת חשבונות, תחילה בחברת בנייה, לאחר־מכן, כ־23 שנים, בעיתון “מעריב”. היה שותף בהקמת ההתנחלויות חלמיש (נוה צוף) ועטרת שבמערב השומרון. לבסוף עבד שמונה שנים ב”תנובה” בירושלים, עד צֵאתוֹ לגמלאות.
בשנת 1956 נשא לאִשה את חסידה לבית שיינין, בת ירושלים ונולדו להם חמישה ילדים. הם בנו את ביתם ברמת גן, אך עברו מאוחר יותר לגור בירושלים.
יורם שיאון נפטר ביום כ”ו באב תשע”ט,27 באוגוסט 2019 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.
