גבריאל, בן משה ויולי, נולד ביום י”א בכסלו תר”פ, 3 בדצמבר 1919 בצ’רנוביץ, רומניה. בהיותו בן 15 הצטרף לתנועת בית”ר. הוא סיים בית־ספר תיכון בעיר הולדתו.
ביום 16 בינואר 1939 יצא גבריאל עם קבוצת בית”רים לנמל קונסטנצה. שם הצטרפו לעוד 800 בית”רים, יוצאי צ’כוסלובקיה, לעלייה באניית המעפילים “קטינה”, במסגרת “אף־על־פי” (עלייה ב’ של תנועת ז’בוטינסקי). אחרי שלושה חדשים, ב־21 באפריל 1939, הצליחו לנחות בחופי הארץ בלי להיתפס. בו ביום הצטרף גבריאל לפלוגת בית”ר במזכרת בתיה (הִנו בוגר פלוגות הגיוס).

באוקטובר 1939 גויס לארגון הצבאי הלאומי ועבר אימוני נשק בפלוגה. עם הפילוג באצ”ל (1940), עבר ללח”י (לוחמי חרות ישראל). הוא עזב את הפלוגה ועבר לראשון־לציון. ב־1941 נשא לאישה את רבקה (ריבה), גם היא חברת בית”ר.

באוקטובר 1941, כחצי שנה אחרי נישואיו, נעצר כחשוד בהשתייכות ללח”י, נחקר בתחנות המשטרה בראשון־לציון וברחובות ובבתי־הסוהר ביפו ובירושלים. כעבור חודש של חקירות נכלא במחנות המעצר מיזרע, וכעבור זמן הועבר, עם יתר העצורים, למחנה לטרון.

גבריאל נכלל בשילוח הראשון של 251 עצורים, שהבריטים הִגלו מארץ־ישראל לאפריקה (19 באוקטובר 1944). הוא הוחזק במחנות המעצר: סמבל, ליד אסמרה באריתריאה, קרתאגו בסודן, שוב באריתריאה, וגילגיל בקניה. אחרי ההכרזה על הקמת המדינה, הוחזר עם אחרוני הגולים מקניה למדינת ישראל ביום 12 ביולי 1948, לאחר שש וחצי שנות מעצר בארץ ובגולה.

בשובו מן הגלות, במלחמת העצמאות, התגייס לצה”ל, השתתף בקרבות לשחרור הגליל, ושוחרר בדרגת סמל. ב־1949 התגייס למשטרה. זכה לפקד על שתי התחנות, ראשון־לציון ורחובות, שבהן נחקר בשעתו על־ידי הבריטים. גבריאל זכה לעיטור המופת. אחרי 30 שנות שירות, השתחרר בדרגת סגן־ניצב.

לגבריאל ולרבקה שלושה ילדים: ברכה, משה ויעל.

גבריאל נפטר ביום ט”ו בשבט תשע”א, 20 בינואר 2011 והובא למנוחות בבית העלמין החדש ברחובות.