יעקב נולד בט”ו בשבט תרצ”א, 2 בפברואר 1931 בביירות, לבנון, לאביו יקר פרג’ (המכונה “בגדדי” בגלל מוצאו מעיראק) ולאִמו יפה, ילידת דמשק. שתי המשפחות עקרו לבירות, שם נישאו הוריו. יעקב, השלישי מארבעת ילדיהם, התייתם מאביו בגיל שש. מאז החלה אִמו לתכנן עלייה לארץ־ישראל, בה היו לה קרובים. תחילה עלו שני אחיו הגדולים. יעקב למד בבית־הספר “אליאנס”.

בשנת 1942, בהיותו בן 11, “גנבה” אִמו את הגבול אתו ועם אחיו הקטן. עם קבוצת עולים, בהדרכת מבריח ערבי, הגיעו לכפר גלעדי אחרי שנשדדו בדרך על־ידי ג’נדרמים לבנונים. הקיבוץ קלט אותם והעבירם דרך המחסומים הבריטים למרכז הארץ. אִמו נרשמה בשם מזרחי. הם התגוררו בתל־אביב, ליד שוק הכרמל, ויעקב למד בבית־הספר החקלאי במגדיאל. לאחר כשנתיים חזר הביתה לעזור בכלכלת המשפחה.

בשכונה הכיר צעירים מהאצ”ל ומלח”י ובשנת 1946, בהיותו בן 15, הצטרף ללח”י בשל לחימתו הבלתי מתפשרת בבריטים. תחילה צורף למחלקת הנוער והועסק בהדבקת כרוזים, אך כעבור זמן נשלח לקורס לנשק בבית מבודד ברעננה, בהדרכתו של יגאל הי”ד, והועבר למחלקת הפעולות. השתתף במבצעים שונים, ביניהם חבלות בפסי רכבת מיפו לירושלים, וכמאבטח בהחרמת כספים מבנק “ברקלייס” בתל־אביב, בפיקודו של דב הבלונדיני.

בתחילת 1948 נשלח יעקב לבנימינה כתגבורת לסניף בנימינה–זכרון־יעקב. הוא שוכן בבית משפחת פייקוביץ’, שם גם עבד ושולב בפעילות המיבצעית באזור: בפיקודו של דב, הטילו לוחמי לח”י מצור על הכפר הערבי ג’יסר־אל־זרקה ופרקו את כל הנשק מתושביו. בפעולה אחרת פוצצו והורידו מהפסים רכבת בה נסעו חיילים בריטים ולוחמים ערבים, שנשלחו כתגבורת לכוחותיהם בחיפה ורבים ביניהם נפגעו. לאחר זאת הוחזר יעקב לתל־אביב והשתתף בפעולות לח”י באבו־כביר, עד שהתגייס לצה”ל עם חבריו למחתרת וצורף לחטיבה 8, גדוד 89, בפיקודו של משה דיין, והשתתף בכל קרבות הגדוד. את השם מזרחי החליף לשומרוני, שהיה כינויו בלח”י.

בשנת 1951 נשא לאִשה את רחל לבית עפר ונולדו להם שני בנים, יוסי ומשה (שנפל חלל במלחמת יום הכיפורים, בתעלה), ושתי בנות.

יעקב עבד כנהג שכיר ב”דן” ובשנת 1951 היה לחבר הקואופרטיב, ממנו פרש לגמלאות בשנת 1986. התגורר עם משפחתו באילת.

יעקב נפטר ביום י”ח בטבת תשע”ג, 31 בדצמבר 2012.