ברכה נולדה בפתח־תקוה ביום א’ בטבת תרפ”ח, 25 בדצמבר 1927, לזרח ולטובה ברנבום. בביתם שררה אוירה דתית עם מודעות ציונית כללית. הבית היה תמיד פתוח בפני כל, החל בחסידים וכלה ב’מפאיניקים’ של אז. בנות קיבוץ גבעת־השלשה, שהיה צמוד באותה תקופה לפתח־תקוה, נהגו לשאול שמלות כלה לחופתן אצל טובה ברנבום.
בשנת 1943, בהיותה בת 16, הצטרפה ברכה לאצ”ל יחד עם אחותה עליזה. בתום בחינות הבגרות, הודיעה ברכה להוריה שהיא יוצאת למחנה עבודה בקיבוץ, אך בעצם יצאה לקורס סגנים של האצ”ל בשוני. שלושה ימים לאחר התחלת הקורס, הוקף המקום על־ידי המשטרה הבריטית וכל המשתתפים, כולל אחד המדריכים, נאסרו: 18 בחורים ו־2 בחורות. הדבר אירע ביום 16 באוגוסט 1945, בעקבות הלשנה מצד ‘המוסדות הלאומיים’. להגנתם מונה עורך־דין קריצ’מן (ממשרדו של עורך־דין זליגמן), אולם, כפי שהיה מקובל באותה תקופה, סרבו כל הנאשמים לשתף פעולה עם בית־המשפט וקראו הצהרות פוליטיות.
ברכה נדונה לשלוש שנות מאסר על החזקת נשק. בזמן המאסר הגתה רבות בהבדלי התפיסה בין האצ”ל ולח”י והחליטה שהאצ”ל ‘צמחוני’ מדי לגבי דידה. עם שחרורה, כעבור כשנתיים, הצטרפה ללח”י והחלה לעסוק בגיוס חברים חדשים למחתרת באזור תל־אביב.
בינתיים חיפשו הוריה המודאגים דרכים להרחיקה מהפעילות המסוכנת בה היתה מעורבת ורשמו אותה ללימודים בקנדה, שם היו להם קרובי משפחה. הממונים עליה בלח”י המליצו על הנסיעה. מקנדה עברה ברכה לארצות־הברית באורח בלתי חוקי (על־ידי גניבת הגבול, בסיוע ידידים שגרו לידו). היא השתלבה בעבודת הסניף האמריקני והחלה לעסוק בגיוס אוהדים, באיסוף כספים ובהברחת דרכונים וכסף לגולי המחתרת שישבו במחנות המעצר באפריקה.
תוך כדי עבודה, בהיות ברכה אחראית על סניף שיקאגו, הכירה את צפוני, ובספטמבר 1947 נישאה לו. לאחר מלחמת הקוממיות, עבדה בהוראה בבית־הספר היסודי בבת־ים, ופרשה פרישה מוקדמת, לאחר 26 שנות עבודה. המשיכה לעבוד עוד חמש שנים ב’תהיל”ה’ (תוכנית השכלה ייחודית למבוגרים).
לזוג שומרון שלושה בנים: עופר, גור ודני, ששלושה מהם שרתו ומשרתים בצה”ל.
ברכה נפטרה ביום ד’ באלול תשע”ח, 15 באוגוסט 2018 והובאה למנוחות בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.