סעדיה נולד ביום י”ז בתמוז תר”צ, 13 ביולי 1930, בכרם התימנים בתל אביב לשמעון ולאה שובלי. גדל ולמד בגן ובבית הספר העממי תלמוד תורה לתימנים בתל אביב. היה שקדן ותאב דעת ושאף להמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון, אך נאלץ להפסיקם לאחר 10 חדשים בגלל מצבה הדחוק של המשפחה. הוא החל לעבוד כשליח בעיריית תל אביב, ובו בזמן למד בשיעורי ערב בבית ספר למסחר. משאת נפשו הייתה להיות מורה וקיווה שחלומו יתגשם באחד הימים, כפי שהתבטא: “אז אדע להחדיר את הכוח והספרות בלב תלמידי”. תכניתו לא התגשמה. הייתה זו תקופת מלחמת המחתרות בשלטון הזר.

סעדיה עמד בפני השאלה: מה עדיף בשעה זו? המשך הלימודים לקראת השכלה גבוהה יותר, או הצטרפות למחתרת הנלחמת באויב למען שחרור המולדת. הוא הפסיק ללא היסוס את לימודיו ובשנת 1945 הצטרף אל שורות לוחמי חרות ישראל והוא בן 15 בלבד. זמן רב הערים על הוריו והעלים את סוד הצטרפותו.

לימים נודע הסוד והם הציקו לו מאוד במאמץ לשכנעו לחדול מפעילות זו, אך הוא סירב בנחישות והמשיך בפעילותו.

כיתר הנערים הצעירים, עסק במגוון התפקידים שהוטלו עליו: הפצת חומר הסברה, מעקבים, לימודי נשק. לימים השתתף בפעולות קרביות ועסק בגיוס חברים. פעם נתפס על ידי קצין בריטי, אשר שִחררוֹ בגלל גילו הצעיר.

עם הקמת המדינה הצטרף עם חבריו בלח”י לצה”ל ושירת בפלוגה 3 בגדוד 82 של חטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה. הוא השתתף בקרבות החטיבה, בכיבוש שדה התעופה לוד, יהודיה, דיר טריף, קולה, עיראק אל מנשיה ובאר שבע. ביום ז’ בחשון תש”ט, 9 בנובמבר 1948, אחרי כיבוש מבצר עיראק סואידן (משטרת נגבה), התקדמה יחידתו תחת אש לעבר הכפר הערבי שמאחורי המבצר, ושם נפגע הזחל, בו שימש סעדיה מקלען, מאש תותחי האויב, והוא נפל חלל.

למחתרת היום הובא למנוחות עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.