יעקב נולד ביום ה’ בסיוון תרע”ט, 3 ביוני 1919 בבגדד לאִמו עזיזה (אהובה) ולאביו אברהם שבו לוי. הוא נקרא בשני שמות: נאז’ם ויעקב. להוריו היו שבעה בנים. בשנת 1932, בגיל 13, עלה יעקב לארץ־ישראל וגר אצל סבו וסבתו בירושלים. הוא למד בבית־הספר “אליאנס” (כי”ח) לבנים והמשיך במגמת מסחר, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בשנת 1936 מחוסר אמצעים, ויצא לסייע לפרנסת המשפחה.

בשנת 1934 גויס להגנה הימנית, היה פעיל ב”צופי הקהילה” ובמכבי הצעיר. בערבים למד ציור בחוגו של הצייר שלמה ברנשטיין, כן השתתף בחוג דרמטי. ב־1937 היה בין ראשוני האצ”ל והשתתף בקורס המפקדים הראשון בהדרכתם של דוד רזיאל וחנוך סטרליץ. ב־1938 יסד את קבוצת המסתערבים באצ”ל, ששברה את ההבלגה, וקיבל אות גבורה מידי רזיאל. בשנת 1939 נעצר על־ידי הבריטים, נחקר ועוּנָה, ישב 21 ימים בצינוק בבית־הסוהר המרכזי בירושלים, עד שהועבר למחנה צריפין ואַחַר למיזרע. הוא ישב שנתיים. עם הפילוג באצ”ל, עבר ללח”י.

אחרי כישלון השוד בבנק בירושלים, נאלץ לעבור לתל־אביב מחשש מאסר. אברהם שטרן יאיר הטיל עליו לארגן מחדש קבוצת מתחזים לערבים והוא פעל למטרה זו בחיפה ובטבריה. לאחר רצח יאיר, קיבל הוראה לפזר את הקבוצה עד להודעה חדשה. עם תעודת זהות מזויפת על שם יעקב שבתאי, התגייס לצבא הבריטי בשנת 1942 ושימש כמדריך בנשק ובטופוגרפיה, וכמתורגמן ושַלַם היחידה. כל אותה תקופה היה מבוקש כיעקב לוי ותמונתו הופיעה בעיתונים יחד עם יצחק שמיר, נתן פרידמן־ילין ואחרים, כשפרס של 200 לא”י מובטח למי שיביא למאסרו.

כדי להתרחק מחיילים ארצישראליים שיכלו לזהותו, התנדב ליחידות בריטיות. הוא השתחרר ב־1946 כסמל, ומיד נעצר ונלקח ללטרון. לאחר שחרורו חזר לפעילותו בלח”י. לאחר הוצאתו להורג של ברנדוט, התגייס לצה”ל וצורף ליחידה לחקירת שבויים בעתלית. בשנת 1951 עלתה משפחתו מעיראק.

ביום 28 בדצמבר 1951 נשא יעקב לאשה את דוריס יחזקאל ונולדו להם ארבעה ילדים.

יעקב עבד כמנהל עבודה בממגורות ‘דגון’ בחיפה ובשנת 1984 יצא לגמלאות. תחביביו: ציור, רחצה בים, עבודות צדפים, ועוד. הוא היה אדם מרתק, אהוב ונוח לבריות, השקיע מזמנו למען הזולת והתנדב למשמר האזרחי, לאגודת “אור לעולם”, ועוד.

יעקב נפטר ביום כ”ו בתמוז תשנ”ו, 13 ביולי 1996, לאחר מחלה קשה. הובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.