משה נולד ביום א’ באדר תרע”ה, 15 בפברואר 1915 בימין משה, ירושלים. אביו, אברהם יקיר, שהיה נכדו של הגאון שלום מרדכי הכהן שבדרון, עלה בילדותו לירושלים מגליציה יחד עם אחיו ואחיותיו, ונשא לאִשה את יפה לבית גוטפריד. יחד גידלו שִשה ילדים. המשפחה נדדה בישובי הארץ. בחיפה היה לאביו של משה בית־מסחר לרהיטים. כעבור זמן נמכר העסק והאב עבד ככימאי בבית־חרושת “נור”, לגפרורים, בעכו.

לימים עברו לשכונת בורוכוב ליד תל־אביב והתפרנסו ממשק חלב ותוצרתו. לאחר שמחלת הפה והטלפיים פגעה בבקר, נאלצו לחסל את המשק. המשפחה חזרה לירושלים והתפרנסה מחנות לדברי משקה, מאכל, עיתונים וספרונים, שהיתה ממוקמת ברחוב שטראוס, ליד בית־חולים ביקור־חולים.

משה למד בבית־הספר “נצח ישראל” ובסמינר למורים “מזרחי”. היה פעיל ב”נוער הלומד”, ב”ברית הבריונים”, באצ”ל, ולבסוף – בלח”י. משה רצה מאד ללמוד ב”בצלאל”. הוא אהב מאוד לפסל ולצייר. מאחר שהדבר לא עלה בידו, יצא לעבודות שונות ברחבי הארץ, עבד כנגר תיבות בבתי אריזה לתפוזים, בטיפול בפרדסים, בבניין המשטרות, בהכנת התשתית לבתי־הזיקוק בחיפה, כמנהל עבודה במפעלי ים המלח, וכמנהל במקורות.

בחדרה פגש את רעייתו, שושנה לבית אלקין, שהיתה מורה גננת. השניים התחתנו ועברו לגור בירושלים. שושנה עבדה כגננת ומשה עבד עם אביו בחנות. החנות שימשה להעברת דואר של לח”י. הרב אריה לוין וראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, היו בין הבלדרים.
בית המשפחה, שהיה במעלה רחוב הארי, היה צריף גדול, שבחצרו היו עצי פרי ובאר מים.

המקום שימש למפגשים לחברי לח”י, למסתור כלי נשק. כן הוחבא שם כתב היד של ספרו של מתי שמואלביץ’, שנכתב בכלא. הבית שימש גם אכסניה לחברי לח”י. שושנה, שכינויה היה “אמונה”, קיבלה כל אדם שבא לביתם ובפיו הסיסמא “יהודה”. בין האורחים היו לוחמים מבוקשים על־ידי הבולשת ופצועים שהחלימו מפציעותיהם.

בצה”ל שימש משה כצלף, אחר שירת במשמר האזרחי בקטמון. כן היה בין מקימי יחידת הכלבים בסביבות קריית־חיים.

כגמלאי של התעשייה האווירית עסק בתחביביו, שהם כתיבת שירים, פיסול וציור. לו ולשושנה בת אחת ושלושה בנים: אדוה, יואב, שיר ואלי.