סמי בן עזרא ושושנה נולד ביום כ”ג בטבת תרצ”ב, 2 בינואר 1932 בשכונת הבוכרים בירושלים למשפחה בעלת מסורת לאומית. אביו היה ספר. בהיותו בן שנה, עברה משפחתו לתל־אביב. המספרה שאביו פתח ברחוב אחד־האם כונתה “הרוויזיוניסט” ולימים שימשה כנקודת מפגש ואיחסון חומר של לח”י וכבסיס ליציאה לפעילויות שונות. סמי למד בבתי־הספר “יסוד המעלה”, “השחר” ו”הצפון”.

בשנת 1944 עברה המשפחה לפתח־תקווה. בהיותו כבן 14, גוייס ללח”י על־ידי אחיו הגדול ממנו והועסק בהדבקת כרוזים, בתצפיות ובעיקוב. כן עבר קורס לנשק. הוא צורף למחלקת הידיעות (מחלקה ו’).

משפרצה מלחמת הקוממיות, עבר קורס קומנדו בבסיס לח”י בשייח־מוניס, שימש כמכונאי רכב במוסך לח”י, ונבחר לנהוג באחד הג’יפים שלח”י שלחה לפרוץ דרך עוקפת, בין ההרים, לירושלים הנצורה. הוא וחבריו הובילו עמם גם אספקה, תחמושת וציוד רפואי למחנה לח”י בירושלים. למרות קשיי הדרך והאש שנורתה עליהם, הצליחו להגיע לירושלים ובכך נפרץ לראשונה המצור על הבירה. דרך זו הוכשרה לאחר־מכן ונודעה בשם “דרך בורמה” ולימים כ”כביש הגבורה”. סמי המשיך והשתתף גם בשיירות נוספות של לח”י לירושלים.

סמי, שחזר מירושלים למחרת ההתנקשות בברנדוט, נחקר במחסום של ההגנה ונחשד כמי שהשתתף בהתנקשות. באותו לילה נאסרו הוא ואביו בביתם. סמי הוחזק במעצר בבית המעצר של המשטרה הצבאית בשייח־מוניס, שם נחקר על־ידי עורך הדין חוטר ישי. כעבור שלושה חודשים הועבר לכלא עכו, בו ישבו עוד עשרות חברי לח”י. מעכו הועברו, תוך שימוש באלימות, לכלא “ג’אלמה”, שם פתחו בשביתת רעב שנמשכה שמונה ימים. לבסוף שוחררו במסגרת חנינה כללית.

סמי התגייס לצה”ל והוצב בבה”ד 9 של חיל התחבורה כסמל רכב והדריך חיילים בנהיגה ברכב כבד. לא אחת הושאל, בגלל מומחיותו בתחום זה, ליחידות שנזקקו להעברת ציוד ברכב כבד. אחרי המלחמה שרת במילואים בכל מלחמות ישראל, עד מלחמת יום הכיפורים ועד בכלל.

כאזרח פתח בית־ספר לנהיגה והוא ממשיך בעיסוק זה עד היום. הוא יזם את הקמת עמותת מורי הנהיגה ונבחר ליושב־ראש הארגון. השתתף בוועדות ממלכתיות בנושאי תחבורה.

בשנת 1960 נשא לאשה את מלכה לבית כהן, נולדו להם שלושה ילדים. התגורר בחולון.

סמי נפטר ביום כ”ד באלול תשע”ו, 26 בספטמבר 2016 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.