מנחם נולד ביום כ”ב בשבט תרפ”ח, 13 בפברואר 1928 בְּגורליצה שבפולין, להוריו שרה ויחזקאל, משפחה דתית־לאומית, שהיו לה חמישה ילדים. אביו עסק במסחר. לרגל עסקיו עברה המשפחה לברלין שבגרמניה ועם עליית הנאצים בשנת 1933, שבו לפולין. לאחר פעילות נמרצת להשגת סרטיפיקטים, נסעה המשפחה לוינה ומשם עלו בשנת 1935 לארץ־ישראל.
המשפחה השתקעה בשכונת תל־עמל (חליסה) בחיפה. האב עבד קשה מאד כפועל במחצבה.
בילדותו למד מנחם בגן־ילדים בברלין, בארץ למד בביה”ס העממי־הדתי “נצח ישראל” בחיפה ועם סיומו יצא לעזור לפרנסת המשפחה ועבד כשליח בבנק “אנגלו פלשתינה”.
בשנת 1944 גויס ע”י יעקב מייזלס ללח”י. כנער בן 16 עסק בהדבקת כרוזים, הפצה והדבקת חומר הסברה בפתחי הבתים בשכונות רבות בחיפה. עסק במעקבים ובתצפיות אחרי אובייקטים בריטיים ולצורך גיוס כספים למחתרת. הוא פעל עם חברו משה גיל כזוג והקדישו את רוב שעותיהם אחר העבודה, עד השעות הקטנות של הלילה לפעילות במחתרת. באחד הלילות, כאשר מנחם נתפש ע”י איש בולשת בריטי בעת הדבקת כרוזים, הופיע משה ובזריזות הלם באגרופו בפני הבריטי והציל את מנחם ממאסר.
מנחם שמר בסודיות מוחלטת השתייכות ללח”י ממשפחתו, מסביבתו וכן ממקום עבודתו. כאשר נודע למשפחתו על מאסרו של חברו הטוב משה, דרשה ממנו במיוחד, אמו המפוחדת, שיפרוש מהמחתרת, מנחם לא נענה להפצרותיה והמשיך בפעילותו.
אחרי הכרזת האו”ם ביום 29 בנובמבר 1947, גויס ע”י פרנסי שכונתו כבר בראשית דצמבר לפעילות ביטחונית לצה”ל המתגבש ושירת בגדוד 22, בתחילה במטה ובמלחמת השחרור בראש־פינה ובמשמר־הירדן. בגלל בעיות של קוצר ראייה הועבר בשנת 1949 למשרד קצין העיר בחיפה, שם שירת כסמל.
לאחר שחרורו מצה”ל, החל לעבוד במשרד האוצר, שם התמיד כ-28 שנים כשמאי מקרקעין, עד פרישתו לגמלאות מוקדמת בשנת 1978. אחרי פרישתו המשיך לעבוד בבנק לאומי ובקרן הפנסיה “נתיב” של משק ההסתדרות.
בשנת 1956 נשא לאשה את יהודית לבית שטרלינג, ילידת רומניה, ששירתה בצה”ל במודיעין ועבדה בבנק לאומי. ליהודית ומנחם שני בנים ובת.