שלמה, בן גרשון וחנה, נולד בשנת 1926 בעיירה רובושוב שליד לובלין. ילד שלישי במשפחה בת ארבעה ילדים. אבי המשפחה היה סוחר, מצבה הכלכלי של המשפחה היה תקין. עיסוק נוסף של האב היה להכין ילדים לטקס בר־מצווה. האב היה מחסידי בעלז. לאחר עלייתו ארצה, שימש גבאי במוסדות בעלז בארץ. שלמה למד בילדותו בבית־ספר פולני ואצל אביו למד לימודי קודש ויהדות.

בשנת 1938 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בטבריה, בקרבת האח שהקדים לעלות ארצה ודאג לשלוח למשפחתו סרטיפיקטים. אחיו של שלמה היה מקבוצת הבית”רים, שעלו יחד עם שלמה בן־יוסף לראש־פינה בגליל.

בשנת 1939 עברה המשפחה לתל־אביב. שלמה ואחיותיו יצאו לעבודה, לעזור למשפחה. הם הצטרפו מיד לתנועת הנוער “ברית החשמונאים”. שלמה ואחיותיו נרתמו לפעילות פוליטית. ביתו היה בית לאומי, קראו עיתונות לאומית, והוריו התייחסו באהדה לפעילות ילדיהם. כמרבית חניכי “ברית החשמונאים”, הצטרפו לאצ”ל, לרבות שלמה שהתגייס לפלוגה ח’, וכן שתי אחיותיו. האחות הבוגרת, צפורה, שכינויה היה ציונה, השתתפה בפעולות רבות של האצ”ל, לרבות כיבוש יפו, והתגיסה עם אנשי אצ”ל לצה”ל, כסמלת.

לאחר הפילוג באצ”ל, החליט שלמה לפרוש ולהתגייס ללח”י, שלמה גויס בשנת 1943 על־ידי יהודה בר־גיורא פדר, שהיה קודם־לכן מדריכו ב”ברית החשמונאים”. תפקידיו בתנועה היו: גיוס חברים, הפצת כרוזים, קבלת דברי דואר מחו”ל והפצתם לנמענים במחתרת. כן השיג וטיפל בתעודות זהות שהיו נחוצות לפעילות מחתרתית.
בשנת 1944 השתתף בקורס לשימוש בנשק, שהתקיים בתל־אביב. לפרנסתו עבד בכריכיה, בבית־דפוס ואחר־כך בחנות למכשירי כתיבה.

לאחר הקמת המדינה, לא גוייס לצבא, מטעמי בריאות. בזמן מלחמת העצמאות היה פעיל בהקמת מועדוני נוער של לח”י לחופשות מהצבא. היה ממקימי הישוב “נווה יאיר”, מיסודם של יוצאי לח”י. שם שהה עד לפירוק הישוב.

שלמה חזר לתל־אביב והחל לעבוד בהתאחדות הסוחרים, משנת 1950 ועד 1982. משנת 1982 ועד 1999 עבד בהסתדרות הרוקחים.

בשנת 1958 נשא לאִשה את רחל, שנולדה בבלגיה ובזמן המלחמה הסתתרה בצרפת. נולדה להם בת. הם התגוררו בתל־אביב. שלמה הועסק חלקית במוסד בני ברית, השתתף בכנסים ובאזכרות בבית יאיר.

שלמה נפטר ביום כ”א בשבט תשע”א, 26 בינואר 2011 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.