צבי בן יצחק נולד ביום י”ח בכסלו תרע”ח, 3 בדצמבר 1917 בלודז’ פולין. עלה ארצה בשנת 1934. הצטרף לפלוגת בית”ר בזכרון־יעקב וכן לארגון הצבאי הלאומי. תחילה היה פעיל באזור חדרה. עוד בהיותו בפלוגה בזכרון־יעקב, נעצר על־ידי הבריטים ונלקח לבית־הסוהר בעכו. בזמן ששהה בבית־הסוהר, נוספו עוד ועוד עצירים, ביניהם דוד רזיאל ויאיר שטרן. כאשר גברה הצפיפות בעכו, הועבר צבי למחנה המעצר בצריפין. מחנה ישן ומוזנח. עצורי המחנה קיימו שביתת רעב ממושכת לשיפור תנאי המעצר. בריאותו של צבי נפגעה. בהיותו חולה מאד במחלה מדבקת, שוחרר מהמחנה, ללא מקום להתגורר בו. בעזרת קופת־חולים לאומית, נמצא סידור שאיפשר את החלמתו.

בסוף שנת 1939 נשלח להיות מפקד האצ”ל בחדרה. לאחר התנגשויות רבות עם אנשי ההגנה במקום ולאחר שהוכה קשות, כי נחשד שבגד בהגנה, עזב את חדרה. עם הפילוג באצ”ל עבר ללח”י. צבי נתבקש לארגן מפגשים לאנשי בית”ר ואצ”ל, כדי לשכנעם לעבור ללח”י. פעל להעברת הנשק מהאצ”ל ללח”י. שימש כסגנו של ישקה לבשטיין. הצית ופוצץ את לשכת מרשם התושבים של הבריטים בעיר (היה חשוב להשמיד את רשימות האזרחים, כדי למנוע זיהוי העולים הבלתי לגלים). ידידתו, שפעלה אִתו באותה עת, לילי בורג, נישאה לימים לערבי והיתה אשתו של שגריר ירדן בארצות־הברית.

צבי פעל גם בירושלים. היה במעקב של הבולשת. כדי למנוע מאסר של חברו, שבביתו התגורר, הלך צבי לבולשת ושם נאסר והוחזק בתנאים קשים במשך תקופה ארוכה. מדי פעם הובא למסדרי זיהוי שלא העלו דבר. בשנת 1941 הועבר למיזרע, משם לעכו, ללטרון ולבסוף לאפריקה. חזר עם אחרוני הגולים מקניה.

עבד במשרד החקלאות עד פרישתו לגימלאות. היה אמן במלאכת יד עוד מימי המעצר. הכין פסלים ומגינים לזוכים בתחרויות ספורט.

צבי נפטר ביום כ’ בטבת תשמ”ט, 27 בדצמבר 1988 השאיר שלושה ילדים: עמית, שרית ועדי.