יעקב נולד בשנת 1928 בעיר בוריסלב שבפולין לאמו חיה־רבקה ולאביו צבי. הוריו היו בעלי אדמות ועסקו בחקלאות. אביו צבי עלה ארצה לבדו, כחלוץ לפני המחנה, והכין את עליית המשפחה, ואז הגיעה האם ושלושת ילדיהם, בשנת 1936. הם השתקעו במנשיה, תל אביב, בשכונת נוה־צדק. בראשית דרכו בארץ, עסק האב בחלוקת חלב, ויעקב הצעיר עזר לאביו.
המשפחה היתה דתית־מסורתית. יעקב למד בבית הספר העממי “תחכמוני”, ומשסיים את לימודיו יצא לעבודה, לסייע בכלכלת המשפחה. למד חייטות ועסק בה. במקביל המשיך בלימודי ערב, בכוחות עצמו, ורכש לעצמו השכלה תיכונית. יעקב אהב ספרות והרבה בקריאת ספרים.
כבר מילדות פעמה בו רוח לאומית, ובהיותו בן 15 התגייס למחתרת לח”י. כנער הועסק בהדבקת כרוזים, בשליחויות ובתצפיות על יעדים אפשריים לתקיפה על ידי המחתרת. עבר קורס לנשק ומונה כמדריך נוער. היה מדריך מסור, נאמן ומוכשר. את כל זמנו הקדיש למחתרת ובמשך ארבע שנותיו בלח”י לא לקח לעצמו שעה אחת של נופש. אחותו מרים סיפרה שאִמו, אשר ידעה על פעילות בנה ולא ישנה בלילות מפחד שיקרה לו משהו, החביאה פעם את זוג הנעליים היחיד שלו, כדי שלא יוכל לצאת מהבית. אך שום דבר לא יכול היה לעכב את יעקב מחובותיו במחתרת: הוא הלך יחף לפעילותו.
אחרי החלטת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, החלו התקפות הערבים על הישוב היהודי בכל רחבי הארץ, ויעקב השתלב בפעילות המחתרת נגד הפורעים הערבים באזור תל אביב. עם הכרזת המדינה והקמת צה”ל, התגייס, יחד עם כל חבריו במחתרת, לחטיבה 8, גדוד 82, פלוגה ג’, ושימש מפקד כתה וסמל לתרבות גופנית. יחד עם הגדוד עבר את כל מסלול הקרבות: מבצע דני, מבצע יואב, משה ומבצע חורב.
יעקב נפגע ונהרג בהתקפה על עוג’ה אל חפיר, ביום כ”ה בכסלו תש”ט, 27 בדצמבר 1948. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב.
