יוסף נולד בעיר ברהובו שבקרפטורוס, בזמנו צ’כוסלובקיה ביום ט”ז בניסן תרפ”א, 24 באפריל 1921 לרבקה ולמרדכי. גדל בבית ציוני מסורתי, בו ינק משחר ילדותו את הציונות ואת אהבת הארץ. בגיל צעיר מאוד הצטרף לתנועת בית”ר במקום. כהכנה לעלייתו ארצה, הפסיק את לימודיו התיכוניים ולמד מקצוע.
בשנת 1938 עזב את בית הוריו ונסע לצ’כיה כדי להתארגן לעליה. בחודש מרץ 1939 הגיע ארצה באנית המעפילים המפורסמת “קטינה”, שנחתה בחוף נתניה. הדרך היתה רבת תלאות ונמשכה כשלושה חדשים. בנתניה הצטרף מיד לפלוגת הגיוס של בית”ר. לאחר תקופה קצרה העבירו אותו לבאר־יעקב. יוסף הצטרף לאצ”ל, ועם הפילוג – ללח”י. במאי 1941 נאסר וישב בבתי הכלא בעכו, מיזרע ולטרון. משם הוגלה בין ראשוני הגולים, לאריתריאה. במחנות באריתריאה ובסודן ישב יותר משנה וחצי, עד יוני 1946.
יוסף חזר לנתניה והמשיך בפעילות המחתרתית במסגרת לח”י. לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים, נאסר שוב לתקופה של חודשיים. לאחר־מכן הוטל עליו מאסר בית, אך למרות זאת המשיך בפעילותו המחתרתית.
בינתיים פתח בנתניה עסק עצמאי, ובשנת 1948 נשא לאישה את שרה לבית חיל, חברת אצ”ל, אותה הכיר מפעילות משותפת במחתרת.
עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לצה”ל במסגרת גדוד לח”י וצורף לגדוד הפשיטה 89, לפלוגה בפיקודו של “דב הבלונדיני”. השתתף בכל הקרבות והמבצעים של הגדוד – עד לפירוקו בשנת 1949.
עם שחרורו מהצבא, חזר לנתניה והשתלב בפעילות ציבורית במסגרת תנועת החירות במקום. בין היתר היה פעיל במשך שנים רבות בבני ברית, המיסדר ע”ש זאב ז’בוטינסקי, התאחדות בעלי המלאכה. שנים רבות היה חבר מרכז התנועה וחבר בהנהלת התנועה. שימש גם כחבר מועצת עיריית נתניה וכיום הינו יו”ר הוועדה המוניציפלית של תנועת החירות במקום.
הבן הבכור של יוסף ושרה – נחום, שנולד בשנת 1949, נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו בן 24, הבת, רבקה נשואה. לאחר ששכל את בנו נחום הצטרף יוסף לפעילות במוסד “יד לבנים” במקום.
יוסף נפטר ביום ג’ באלול תשס”ב, 11 באוגוסט 2002 והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה.