אילנה נולדה ביום ט”ו בחשוון תרצ”ה, 24 באוקטובר 1934 ברעננה לאמה עטרה ולאביה ישראל, שהיו מראשוני המתיישבים ליד מושב גבעת־חן, במקום שלימים היה חלק מהמושבה רעננה. למשפחת ירדני היו תשעה ילדים, בנים ובנות, ואילנה הייתה הרביעית ביניהם. היא למדה בבית־הספר היסודי ברעננה והמשיכה בו בכיתות שנוספו לו במשך הזמן. אַחַר למדה בסימנר למורים על שם לוינסקי בתל־אביב ובמכללת “אחוה” (ליד באר־טוביה), שם סיימה תואר B.A..

אביה, ישראל ירדני, היה איש לח”י, ולמעשה העמיד לרשות המחתרת את ביתו, את כל משקו, ובאופן טבעי הצטרפו לפעילותו רוב בני המשפחה.
כילדה היתה אילנה חברה בתנועת הנוער “המחנות העולים”, אולם לאמיתו של דבר ספגה את הרוח הלאומית בביתה והשתלבה בפעילות המשפחה למען מחתרת לוחמי חרות ישראל.

לעתים מזומנות הסתתרו בביתם כמה מחברי לח”י המבוקשים על־ידי הבולשת הבריטית, ביניהם כאלה שברחו מבתי סוהר וממחנות מעצר. ואילנה סייעה להוריה בטיפול באנשים אלה, שבחלקם הוסתרו בבית ואחרים בפרדס, והיה צורך לדאוג למזון עבורם וכן לעמוד תמיד על המשמר, בתצפית, ולהתריע במקרה של סכנה, כי בדרך שליד ביתם (פרדס משותף) עברו לעתים קרובות פטרולים רכובים על סוסים של שוטרים בריטים וערבים. בביתם היו גם סליקים (מחבואים) לנשק, ואם קרה שנודע על חיפוש אפשרי, נרתמה אילנה להעברת הנשק למקום מסתור מחוץ לבית. היא שימשה כמקשרת והעבירה שדרים לאנשי מחתרת ששוכנו באזור, עד לרמתיים ולהרצליה, ואף הועסקה בניקוי הנשק ובאחסנתו.

עם קום המדינה, היתה עדיין צעירה מדי כדי להתגייס לצה”ל יחד עם חברי לח”י. היא המשיכה בלימודים ועבדה כמורה ברעננה ואחר־כך כמורה וכמנהלת בית־ספר במושב תאשור שבנגב. בשנת 1955 נישאה לרפאל רוטשילד ולזוג נולדו שלושה ילדים: גיל (היום דוקטור למיקרוביולוגיה), נתן (דוקטור לביוכימיה), וחנה (בוגרת בית־הספר בצלאל).

אילנה היתה מתנדבת מטעם ויצו בקליטת עולים ובהנחלת הלשון. היא קיבלה את אות “עלה”.