משה נולד בירושלים ביום י”ב באדר א’ תרפ”ד, 17 בפברואר 1924 למשפחה מסורתית בה חמישה בנים ובנות. האב, דוד, חרט עץ אומנותי, והאם חיה, עקרת בית. למד ב”חדר” ובבית־הספר “תחכמוני” ובהמשך – בסמינר למורים “מזרחי”. הצטרף לתנועת בית”ר. משם לא הייתה הדרך ארוכה לבן־על, שהיוו תאי גיוס ראשונים לאצ”ל. פעילות ראשונית בהפצת כרוזים, השתתפות בהפגנות, ולימוד השימוש בנשק.

לאחר שעִייֵן בגיליונות “החזית” שבהוצאת לח”י, החלו הלבטים, ולבסוף הצטרף ללח”י. לאחר מעצר קצר, שהגיע לידיעת מוריו בסמינר, הוכרח לעבור לתל־אביב ולאיזור השרון, לפעילות מלאה. מאוחר יותר הפכה נתניה למרכז פעילותו, ואִתה אזור השומרון כולו, שכלל את חדרה עד זכרון־יעקב. פעילותו המרכזית היתה בגיוס לוחמים והפעלת אוהדים, תוך הכנת בסיסי פעולה ומחסני נשק.

ביום הפריצה לכלא עכו, נקלע יחד עם שני חניכים למארב, בהיותם מעורבים במשימה לארגן הובלה לפיזור הבורחים. כתוצאה מכך הובלו ללטרון. משה שהה תִשעה חודשים ב”פנסיון”, עזר בחפירת המנהרה, שנתגלתה לאחר חפירה של 90 מ’.

בזמן המעבר של עצורי המחנה לעתלית, הצליחו הוא ומפקד האצ”ל המכונה “קונוס”, להתגנב אל מאחורי ארון קודש וכך להגיע בשיירת מכוניות המלוּוה במשמר לכביש הצר של כפר מל”ל. השניים הצליחו לקפוץ מהמשאית ולהעלם בלי שנתפסו.

בזמן המלחמה על כיבוש הערים המעורבות, מצא משה עצמו בשליחות לראש הקהילה ומפקד ההגנה בצפת, אך זו לא עלתה יפה. התחנה הבאה הייתה שייח מוניס וגיוס לגדוד השריון 82, כסמל קשר של פלוגה ג’. נפצע שלוש פעמים בזו אחר זו בעת כיבוש דיר־טאריף, ובסיום שירותו נפצע קשה בעת כיבוש עיראק סואידן, היא מצודת יואב.

עם סיום המלחמה עבד כמנהל סניף בנק לאומי בחיפה, נשא לאשה את שרה לבית אנצ’ל, שהגיעה כמעפילה מרומניה. להם שני בנים, אלעזר ועמירם.
לימודים אוניברסיטאיים, שגולת הכותרת שלהם יהדות, מקרא והיסטוריה היוו לגביו סגירת מעגל.

משה נפטר ביום י’ באדר א’ תשע”א, 13 בפברואר 2011 והובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.