אריה נולד בשנת 1918 בעיירה קורוב במחוז לובלין שבפולין להורים שומרי דת ומסורת. אביו, דוד היה סוחר עורות שפירנס בכבוד את משפחתו בת שמונה הנפשות. עוד בגיל צעיר התחיל אריה ללמוד בישיבה שבעיירה, ועם הגיעו לבר־מצוה, נשלח לישיבת “לובלין” שבווארשה. לאחר מיספר שנים של שהות בישיבה, חזר לעיירה כדי לעזור לאביו בעסקיו. עם זאת, החל לתת את דעתו לעסקנות ציונית. תחילה היה חבר בתנועת “המזרחי”, אך לאחר־מכן כבשה אותו תורת ז’בוטינסקי והוא הצטרף לבית”ר. בגלל הצטיינותו ומסירותו, נשלח לקורס מפקדים בלודז’, שם הכיר, בין היתר, חברים כאנשל שפילמן ואברהם אמפר, אשר לאחר שנים אחדות פגש בהם שוב בשורות מחתרת לח”י כחברים מרכזיים. לאחר סיום הקורס, נתמנה למפקד בית”ר במחוז.
יוסף עלה ארצה בעליית “אף־על־פי” של בית”ר באניה “פריטה”, שהגיעה לחוף תל־אביב בקיץ 1939. האניה נתפסה על־ידי הבריטים והמעפילים הושמו במעצר. לאחר מעצרו במחנה סרפנד (צריפין) ושחרורוֹ, השתקע בשכונת “חאפ” שבנחלת־יצחק, על־יד רמת־גן. תחילה עבד כגובה בהסתדרות העובדים הלאומית לאחר־מכן במאפיה, ועוד. לאחר שנודע לו על הפילוג באצ”ל, החליט להצטרף אל יאיר. אריה היה פעיל באזור רמת־גן וגבעת רבמ”ם.
חדרו שימש מקום מפגשים ואימונים בנשק. עסק עם חברֵי תָאוֹ בהפצת דברי הסברה ובעיקר הצטיין בגיוס חברים חדשים לתנועה. אריה היה בחור בעל אנרגיה בלתי נידלית. דיבורו היה שוטף ורגשני והיה בו כוח שכנוע שאי־אפשר היה לעמוד בפניו. בעיקר הצליח לגייס עשרות חברים מתנועת “ברית החשמונאים”. הוא עסק גם בגיוס כספים. התמחה במקצוע היהלומים, בו עסק לאחר הקמת המדינה.
הוא נשא לאשה את שרה שטרן, אשר תמכה בו ועזרה לו בפעילותו המחתרתית. עם הקמת המדינה נסע לארצות־הברית לעסוק בעסקי יהלומים. לאחר 10 שנים שב ארצה והמשיך באותו מקצוע.
נפגע בתאונת דרכים ונפטר לאחר מספר שבועות ביום י’ בטבת תשמ”ז, 11 בינואר 1987 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
אשתו שרה נפטרה בארצות־הברית בשנת 1998 והובאה לקבורה בארץ. ילדיהם: דוד, חווה ומוריה חיים בארצות־הברית.
