יעקב נולד בברסלאו בגרמניה ביום ה’ בכסלו תרפ”ו, 22 בנובמבר 1925 למרדכי ומינה, יהודים שומרי דת ומסורת, שעלו ארצה בשנת 1936 והתיישבו בתל אביב. יעקב למד בבית ספר עממי דתי, קפץ פעמיים כתה, ובגיל 14 כבר למד בשִשית בגימנסיה “מוריה”. הצטרף לתנועת “ברית החשמונאים”. הוא אהב את הטבע ואירגן טיולים ברגל וברכיבה.

למורת רוח הוריו, נסע ללמוד בישיבת “חברון” בירושלים, שם התגלה כעילוי ומתמיד. במקביל התקבל לאוניברסיטה העברית וזכה במלגה, דבר נדיר באותם ימים. הוא התמסר ללימודי פילוסופיה כללית ועברית, קבלה והיסטוריה. כשראו ברשותו ספר היסטוריה, זומן אל ראש הישיבה ונשאל על כך. יעקב נפגע ועבר לישיבת הרב קוק, שם מצא אוירה לאומית שתאמה את השקפותיו. ראשי הישיבה קיבלוהו בחום ותמכו בו. המשיך בפעילותו ב”ברית החשמונאים” וגוּיס ללח”י.

בלח”י הועסק בפעילות השוטפת, אימוני נשק, הפצת חומר הסברה, הדבקת כרוזים והרצאות אידיאולוגיות. חדרו שימש מקום מפגש לחברי המחתרת, ומתחת למיטתו נחפר מחסן נשק. הוא התפרנס בדוחק ממתן שיעורים, אך למרות זאת שקד לעזור לחבריו. בהיותו בן 19, הוסמך להוראה (רבנות) בישיבת מרכז הרב. הוא לא התכוון לשמש כרב ומעולם לא התפאר בהישגיו.

באחד מימי 1946, הופיעו אנשי הבולשת הבריטית בחדרו, מצאו חומר תעמולה ואסרוהו. למזלו הרב, מחסן הנשק לא התגלה. הוא נלקח למחנה המעצר בלטרון, נשפט, נידון לשנתיים מאסר והועבר לבית הסוהר המרכזי בירושלים. במאסר המשיך בלימודיו ואירגן חוגים להיסטוריה, לפילוסופיה ולגמרא. אחרי החלטת האו”מ על החלוקה, הועברו אסירים רבים למחנה המעצר בעתלית ויעקב היה ביניהם. עם הגיעו, נרתם לתכנון בריחות. הם החלו לחפור מנהרה, תכננו בריחות באמצעות האספקה, ועוד.

במאי 1948, עם הכרזת המדינה, שוחרר והתגייס מיד לצה”ל. הוצע לו להיות רב צבאי, אך הוא דרש להצטרף ליחידה קרבית ונשלח לאמן חיילים בכפר עאנה (היום: אונו).

בבוקר ההפוגה ביום 11 ביוני 1948, הופתעה יחידתו מהתקפת ירי של האויב. יעקב היה היחיד שידע להפעיל את מקלע ה”שפנדאו”, וכשעבר לשם כך מעמדה לעמדה, נפגע מכדור ברקתו. יעקב נפל בטרם מלאו לו 23 שנים ביום ד’ בסיון תש”ח, 11 ביוני 1948.

בעיתונות, בה תוארה גבורתו בקרב, כוּנה “העילוי מחברון”. מנוחתו כבוד בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.