אברהם נולד ביום ה’ בניסן תר”ף, 24 במרץ 1920 בירושלים לאליהו ולוויקטוריה, בני משפחות ירושַלְמִיות וותיקות. בשנת 1925 עברה המשפחה מסיבות כלכליות לצרפת. עד שנת 1935 למד אברהם בפריס ואז עברו הוריו לגור בטוניסיה, שם למד בתיכון מקצועי טכנאות חשמל וטלפונים. הצטרף לבית”ר והתעמק בכתבי ז’בוטינסקי, שהשפיעו עליו רבות.

כשפרצה מלחמת העולם, בשנת 1939, נסע לפריס והתגייס לחיל־האויר הצרפתי כטכנאי מטוסים. לאחר כניעת צרפת לגרמניה, חיפש דרך לעלות ארצה, אך לשווא. נודע לו, שדרך מרוקו ופורטוגל יוכל לעבור לאנגליה. הוא הגיע לטוניס ונתקע שם לחצי שנה. לאחר־מכן, בניירות מזויפים שהצליח להשיג, הגיע למרוקו. ושוב, אחרי חמישה חודשים של ניסיונות כושלים, חזר לטוניס. כשהגרמנים הגיעו לטוניסיה, ברח לאלג’יריה שנכבשה בינתיים על־ידי בעלות הברית. הוא התגייס לצבא הבריטי ושרת בצפון אפריקה עד סוף המלחמה, ואז עלה ארצה והצטרף ללח”י.

אברהם עבר קורסים לנשק ולחומרי נפץ, השתלב בחטיבה הלוחמת ונודע כלוחם אמיץ, שקט וממושמע. הוא השתתף במיבצעים רבים: בהתקפה על תחנת הרכבות בלוד, במסגרת תנועת המרי העברי, ביום 1 בנובמבר 1945, פעולה משותפת לאצ”ל וללח”י. בניסיון לשחרור האסירים מבית־הסוהר בירושלים, שנכשל. בהתקפה על בתי־המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה, בה נפצע.

לאחר החלמה קצרה, חזר לפעילות והשתתף בהתקפה על מפקדת המחוז של האינטליג’נס הבריטי בסמטה ליד רחוב יפו בירושלים, שם נהרג הקצין הבריטי דורן והבניין נהרס. גם בפעולה זו נפצע בגבו, בטעות, מכדור של כוחותינו, כשהסתער קדימה. הוא השתתף גם בפעולה של החרמת נשק ממחנה צבאי בריטי בחולון ובפעולות אחרות.

אברהם היה בחור אינטליגנטי, עדין ונעים הליכות. לוחם נועז, תמיד מוכן להצטרף לפעולה. כשפעולות המחתרת עברו לאנגליה, היה אברהם אחד משליחיה ללונדון. לאחר שובו ארצה בקום המדינה, לא מצא את מקומו בחיים האזרחיים, כמו רבים מלוחמי המחתרות. הוא נסע לצרפת ועבד במקצועו, כטכנאי, במפעלי ‘דאסו’ ובחברת ‘פוטומטון’. כעבור זמן חזר ארצה בניסיון מחודש להתערות בה, אך לא הצליח וחזר סופית לצרפת. לימים חלה במחלת כליות ונזקק לטיפולי דיאליזה, עד שנפטר ביום כ”ו באדר תשמ”ט, 3 במרץ 1989 בפריס ושם נקבר.