שמעון נולד ביום י”ח בכסלו תרע”ט, 22 בנובמבר 1918 בעיר סוסנוביץ, פולין, לאִמו גיטל ואביו שלמה, שהיה איש עסקים מהמעמד הבינוני העליון ומצבו הכלכלי היה טוב. אִמו, שסירבה לחיות בגולה, לחצה על בעלה לעלות לארץ ישראל. המשפחה בת שמונה הנפשות עלתה לארץ בשנת 1924 והתיישבה בתל אביב. שמעון למד בבית הספר לבנים ובנות ברחוב גאולה. הוא הצטרף לתנועת הנוער העובד. בגיל 15 הופנה למחלקת ההנדסה של הדואר, והחל לעבוד בענף הכבלים התת קרקעיים.
בשנת 1936 התגייס להגנה, ועבר קורס לשימוש בנשק. השתתף בהגנת משק רמת הכובש ובשמירה על עובדים. הוא עלה עם רכבו על מוקש ליד הכפר הערבי מיסקי. תִשעה חברים נהרגו ושמעון נפצע קשה בעמוד השדרה ואיבד את אחת מעיניו. כעבור שנה של טיפול רפואי, שב לעבודתו, וכן חידש את פעילותו בהגנה. בגיל צעיר מונה למנהל מחלקת הכבלים של מחוז המרכז ושימש כמרכז ועד העובדים.
בשנת 1946, כמחאה על שיתוף הפעולה של המוסדות הלאומיים עם הבריטים ברדיפת אנשי המחתרות, פרש מההגנה והתקשר ללח”י. בלח”י עסק בייזום ותכנון פעולות פיצוץ. כמנהל מחלקה, קיבל לעבודה בדואר אנשי לח”י והחדירם למקומות בהם המחתרת תכננה פעולות.
הוא יזם ותכנן את החדרת מכונית התופת למחנה שרונה (הקריה דהיום). במסגרת עבודתו תירגל עם לוחמי לח”י, שהוסוו כעובדיו, את החדרת המכונית הנושאת חומר נפץ מוסתר בכבלי טלפון לתוך המחנה. בפיצוץ נהרגו ונפצעו שוטרים רבים. משרדים, מכוניות ומחסן נשק נהרסו. לאחר הפיצוץ, נעצר ונחקר בחשד מעורבות בפעולה. הוא הגה לפוצץ גם את מתחם “בית הדר” על ידי הזרמת חומר נפץ לצנרת התת קרקעית. התכנית בוטלה בטרם בוצעה בשל החלפת היחידה הבריטית באירית. שמעון תכנן חבלות בכבלים צבאיים בכל חלקי הארץ.
עם הכרזת המדינה גויס לצה”ל ושירת כקצין הקשר של חזית ג’, בדרגת סרן. לאחר שחרורו עסק במקצועו בשוק הפרטי. לימים התנדב לשרת במסגרת שירותי הביטחון באזור יהודה ושומרון.
שמעון נישא לאלקה לבית ורוצלבסקי ונולדו להם שני ילדים, בן ובת.
שמעון נפטר ביום ז’ באדר א’ תשס”ח, 13 בפברואר 2008 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
