עליזה נולדה בינואר 1921, תרפ”א ברדומסקי שבפולין בבית חסידי לאומי לאביה חיים ולאמהּ הענה טובה, המשפחה עלתה ארצה בשנת 1935 ועליזה אִתם. למרות גילה הצעיר, נאלצה לצאת לעבודה, ולמדה בשעות הערב.

הצטרפה לתנועת הנוער “ברית חשמונאים” ובמקביל התגייסה לאצ”ל. עם הפילוג פרשה ועברה ללח”י. רוב הזמן הייתה ב”מחלקה ו’” וביצעה משימות מודיעיניות: בלשה אחר קצינים בריטים, אספה ידיעות משוטרים יהודים, הטמינה כדים עם חומר סודי, עקבה אחר תנועת חיילים בריטים, ושימשה כ”בת זוג” לליווי של לוחמים, ובמיוחד כאלה שברחו מבתי סוהר.

עם נפילת תחנת השידור של לח”י, נאסרה בידי הבריטים, שחשדו בקשר שהיה לה עם גאולה כהן וישבה בבית המעצר בבית־לחם.

בבית לא ידעו על היותה חברת לח”י, ומאסרה היווה מכה קשה להוריה. זו הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה; אחותה הבכורה נספתה, אחיה אריה נאסר ברוסיה, והאח הצעיר דב, שהיה חבר אצ”ל, הוגלה בידי הבריטים לקניה.

ממכתבים שקיבלה עליזה מהבית ומהביקורים של אחיותיה (האם לא ביקרה אצלה מאחר ולא יכלה לעמוד בכך), הבינה שבריאות אביה התרופפה מאז מאסרה. כעבור מספר חדשים הוחמר מצבו, ועליזה ביקשה מהבולשת הבריטית שיאפשרו לה לבקרו. הביקור הובטח לה, אך ההבטחה לא קוימה.

כעבור מספר ימים נקראה למנהל המעצר וכשחיוך רחב על פניו הודיע לה שהיא משוחררת, על אף הבשורה ניבא לה לבה רעות. ואמנם לאחר מספר ימים שוחררה אך כשהתקרבה לביתה ראתה מודעת אבל על מות אביה חיים ז”ל. הסתבר לה כי אביה נפטר. הייתה לה מחשבה שאולי במאסרה גרמה למות אביה שנפטר בגיל 60.  כעבור שלוש שנים נפטרה גם אמה.

עם שחרורה מהמעצר, הייתה במעצר בית עד לנשואיה לחברה יעקב קניג, שכינויו היה “ברוך”. היא זו שגייסה אותו ללח”י, ובמהלך אחת הפעולות נפצע קשה. לעליזה וליעקב שני ילדים.

עליזה נפטרה ביום ו’ בניסן תשפ”א, 18 במרץ 2021 והובאה למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב.