יעקב, נולד ביום כ”ג באדר א’ תרפ”א, 3 במרץ 1921 בלודז’ שבפולין בבית חסידי לאומי לאביו חיים־שמחה ולאמו רחל. למד בחדר ובישיבה. הצטרף לתנועת הנוער “ברית חשמונאים”. היה מאוד פעיל בתנועה. התכונן לעליה, אך לא הספיק, כי פרצה המלחמה.

עבר את כל זוועות המלחמה, החל בהפצצת וארשה (היה בוארשה עד לכיבוש פולין בידי הגרמנים). היה בגיטו ובמחנות השמדה: אושוויץ, בירקנאו, גלייביץ, ועוד. ביום 15 בינואר 1945 הוצא ל”צעדת המוות”, שנמשכה כ־20 יום ושוחרר ממחנה בוכנואלד. הוריו ניספו בשואה, אחותו שרדה והקימה משפחה. היא נפטרה לפני מספר שנים.

ביום 17 ביולי 1945 הגיע יעקב ארצה. אחרי תקופה קצרה, הצטרף ללח”י. נשלח לקורס צבאי. בסוף מרץ סיים קורס מפקדים ונתמנה אחראי על קבוצה. גם במהלך הקורס וגם אחריו השתתף בפעולות שונות, כגון: התקפה על מחנה צבאי בחולון, התקפה על שדה התעופה בכפר־סירקין, החרמת נשק ברחוב הירקון, במחנה צבאי. השתתף בפעולה בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה. בפריצה ובפיצוץ השער נפצע, אך המשיך בפעולה. בנסיגה, בהתנגשות עם הבריטים, הצליח לקפוץ מהמכונית ולברוח. הגיע לקיבוץ אושה, שם קיבל עזרה רפואית. השתתף בפיצוץ בית הבולשת הבריטית בתל־אביב–יפו. נפצע קשה ברגל וביד. אחרי שהחלים, צורף ל”מחלקה ו’”.

נישא לעליזה לבית גיטלר, שגייסה אותו ללח”י, ולהם שני ילדים.

עבד בחברת “חרות” כארבעים שנה. היה מנהל עבודה בכיר וביצע הרבה פרויקטים גדולים, כגון: בניית העיר אשדוד, תחנת החשמל, נמל אשדוד, והרבה בתי־חרושת. בעשר השנים האחרונות, עקב נכותו והסבל מפציעותיו, עשה הסבה ועבד כחשב משכורות. אחרי הפרישה, היה פעיל באירגון הארצי של גימלאי “חירות”.

הדריך והרצה בהתנדבות, בבית יאיר.

יעקב נפטר ביום כ”ד באדר תש”ע, 10 במרץ 2010 והובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב.