יצחק נולד ביום י”ז בתשרי תרע”ו, 25 בספטמבר 1915 בעיר סופיה בבולגריה. לאביו יעקב ואימו שרה. אביו היה קצב בעל אמצעים ואמו גידלה את שני ילדיהם. בנעוריו למד בבית־ספר עברי ואחר בבית־הספר התיכון הרֵאלי בסופיה. עוד בילדותו התחיל לבקר בתנועות נוער, תחילה ב”השומר הצעיר” ומאוחר יותר הצטרף לבית”ר. הוא התבלט בכישוריו להנהיג ונשלח להכשרה. בטרם עלייתו ארצה, מונה לנציב בית”ר בבולגריה.

הוא עלה לארץ־ישראל בשנת 1936 לבדו. אביו, אִמו ואחותו נשארו בבולגריה. לאחר הגיעוֹ, שירת בפלוגות העבודה של בית”ר בזכרון־יעקב ובפלוגת הכותל בירושלים וייסד את הפלוגה בעקרון. נעצר על־ידי האנגלים וישב בכלא עכו כחצי שנה. היה מפקד פלוגת בית”ר במגדיאל, שם נשא אשה ונולדה להם בת, אך הנישואין עלו על שרטון והוא התגרש. בשעת קורס בו הדריך, נעצר שוב לחצי שנה. בתקופת שהותו במגדיאל גויס לאצ”ל ועם הפילוג הצטרף ללח”י.

בעת מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת כמחסנאי בקפריסין ובמצרים, תוך כדי הֶמשך פעילותו במחתרת. הוא היה במצרים בעת ההתנקשות בחיי הלורד מויין ונעצר לאחריה כתוצאה מהלשנה. הוגלה לאריתריאה, וישב במחנות המעצר באפריקה שלוש וחצי שנים. עם שובו ארצה מהגלות, התגייס לצה”ל. לאחר שחרורו המשיך לעבוד כאזרח עובד צה”ל. לאחר זאת עבד ב”מנועי רמלה”.

בשנת 1949 נשא לאִשה את חנה לבית גרשון ולזוג נולדו שתי בנות, שרה ונורית. ברמלה נרתם לעבודה פוליטית במפלגת מפא”י. כן התנדב לעבודה ציבורית בארגונים שונים ומגוונים. היה שותף בהקמת לשכת ‘בני־ברית’ ברמלה, בה היה פעיל ואף נבחר כנשיא הלשכה. בשנת 1963 יסד את לשכת בני־ברית בלוד והיה נשיאה הראשון. משנת 1972 עבד יצחק בתעשיה האוירית עד צאתו לגימלאות.

יצחק נפטר ביום א’ בטבת תשמ”ח, 22 בדצמבר 1987. אחרי מותו הוענק לו אות יקיר העיר לוד, לאות הוקרה על פועלו הרב למען העיר. הובא למנוחות בבית העלמין החדש בלוד.