הצטרפתי לתנועת לח”י ביולי 1947 , תחילה עברתי כמו כל המגויסים החדשים, סידרה של הרצאות רעיוניות ולאחר מכן עסקתי בפעולות השגרתיות שהוטלו עלינו הצעירים : בעיקר הדבקת כרוזים והעברת ידיעות והודעות מחברים, ממפקדים וכו
בתקופה שבין החלטת עצרת האומות המאוחדות על הקמת המדינה לבין ההכרזה על הקמת המדינה, הוחלט לפתוח, במסגרת קול לוחמי חרות ישראל, גם שדורים מיוחדים לנוער, שיקרא “קול לוחמי חרות ישראל לנוער”.
יום אחד מודיע לי האחראי עלי שאני מתבקש להפגש עם אשה שכבר אז היתה מפורסמת- גאולה כהן. שאלתי לשם מה והוא אמר לי שהיא כבר תאמר לך, ואיך אני אמור להכיר אותה היקשתי והוא השיב לי כי נקבעה נקודת מפגש שהיתה על ספסל, בצד שמאל ברחוב שדרות בן ציון, מול תיאטרון הבימה, אבל איך אכיר אותה המשכתי לשאול, אתה לא תכיר אותה, אתה תשב שם על הספסל ותגש אליך אשה, וכך אכן היה. ביום מסוים שנקבע לכך, באתי למקום המפגש והתישבתי על הספסל. כעבור דקות אחדות הופיעה אשה, אז היתה אשה צעירה, והתישבה על ידי.
התברר לי שזאת היא גאולה כהן שסיפרה לי שאני מוזמן להצטרף כקריין לתחנת השדור של הלח”י. שאלתי לשם מה והיא אמרה שאנחנו פותחים שדורים לנוער ואני בחור צעיר עם קול מתאים העשוי להתאים לשמש כקריין.
כמובן שזה היה דבר גדול עבורי באותה תקופה, ובשבילנו כל דבר שהיה מחתרתי היה בו משום חוויה.
כעבור ימים אחדים היא הזמינה אותי לבית הנמצא ברחוב שדרות רוטשילד, אצל ההורים של פנחס גינוסר. באתי למקום המיועד, נכנסתי לחדר שהתברר שהיה תחנת שדור, כל קירות החדר היו מלאים עם מכשירים, משדרים ומקרופונים וכל האביזרים הדרושים לשדור.
קבלתי את הטקסט לפתיחת השדור, עברתי עליו לפני הפתיחה וחנכנו את קול לוחמי חרות ישראל לנוער.
במסגרת השדורים שנמשכו כמעט עד להקמת המדינה. כללו השדורים עצמם חומר תעמולתי ודברי הסברה, אבל גם תסכיתים מענינים. אחד מהתסכיתים כלל סדרה בת 3 חלקים, שבו היה לי תפקיד שעד היום אני זוכר אותו. השם שלי בתסכית היה שמשון, ומדוע אני זוכר אותו ? ובכן זה קשור למקרה מיוחד שקרה לי.
לצורך השדורים נאלצתי להעדר מעבודתי בכל יום שני וחמישי, שעתיים לפני גמר העבודה. את ההעדרות תרצתי בכל מיני תרוצים והסברתי שאני חייב להעדר, והנחתי שהאחראים עלי במקום עבודתי מקבלים את הסברי.
אבל, יום אחד, היה זה ביום ששי בבוקר בו הופעתי לעבודתי, מקבלת את פני אחת הפקידות במשרד ואומרת לי בוקר טוב שמשון, שמי הרי אליהו ואז התברר לי שהיא מקשיבה לשדורי קול לוחמי חרות ישראל לנוער, ולא פחות ולא יותר היא הצליחה לזהות את קולי. כמובן שהתרגשתי מאד ובקשתי ממנה לא לספר הלאה, אבל את הנעשה אין להשיב היא כבר זיהתה את קולי.
ש איזה הרגשה היתה בבית שיש עוד אח בלח”י ועוד אחות בלח”י ?
ת. ההצטרפות שלי ללח”י היתה מעשה שראוי לספר אותו. באותה תקופה התחילה אצלי התעוררות בקשר ליחסים שבין הישוב לשלטון הבריטי, ולאור זאת גמלה בלבי ההחלטה להצטרף לאחד הארגונים והתלבטתי ביניהם ולבסוף החלטתי על הצטרפות לארגון ההגנה והסבה לכך היתה, כפי הנראה, שהיה קל יותר להצטרף להגנה, כי הייתי אז חבר בתנועת הנוער העובד ובתוקף כך הכרתי מספר אנשים שהיו חברי ההגנה.
יום אחד, באתי הביתה והודעתי לאמי שהחלטתי להצטרף לשורות ההגנה. חשבתי שיברכו אותי על כך, אך אמי הכניסה אותי לחדר ואמרה לי כדברים האלה: היו לא יהיה, אתה לא מצטרף להגנה, אמרתי אבל זה לא יתכן הרי כולנו מוכרחים להצטרף להגנת הישוב, ישנה בעיה של שלטון זר וצריך לעשות דבר מה בענין הזה ולא יתכן שאהיה בחוץ. ואז אמרה לי אמי שהיא לא מתנגדת שאצטרף לארגון, אבל אם כבר אזי תצטרף ללח”י.
לא האמנתי למשמע אוזני ואמרתי, אבל זה הרי מסוכן יותר, ואז השיבה לי אמי, יכול להיות שזה מסוכן, אבל בבית שלי לא תהיה מלחמת אחים ואז היא גילתה לי שאחי ואחותי חברי לח”י, דבר אותו לא ידעתי עד לאותו רגע שבו ספרה לי על כך אמי. הסודיות היתה כל כך הדוקה שאפילו בבית לא ידענו, אבל אחותי התבקשה לקיים עבורי את הקשר לאחד מתאי הלח”י וכך נוצר הקשר וגויסתי ללח”י.